צ’אבֵּלה

בשנת 2012 , בגיל 93, הלכה לעולמה הזמרת צ’אבֵּלה וארגאס, כשהיא בשיא הקריירה שלה.
היא התחילה את דרכה המוזיקלית אי שם בראשית שנות ה-60, והפכה עם השנים לסמל תרבות בינלאומי. וארגאס התפרסמה כמי ששרה “ראנצ’ראס”, שירים שחוברו בעיקר על ידי גברים ורובם מדברים על אהבה בלתי ממומשת לנשים בעולם של בדידות וניכור. צ’אבֵּלה ביצעה אותם בסגנון ייחודי עם קול מחוספס בעל עומק ופגיעות.
בתקופה נטולת סובלנות לאחר, צ’אבֵּלה היתה ציפור נדירה בעולם התרבות במכסיקו. עם הכישרון הבלתי נדלה והיופי שלה נפתחו עבורה הדלתות לעולם של העשירים והמפורסמים, אולי דווקא בזכות ההתעקשות שלה להתלבש כגבר ולא להיכנע לתכתיבי החברה. לא פלא ששמה נקשר בשמותיהן של פרידה קאלו ואווה גרדנר שלפי השמועות ניהלה איתן רומנים סוערים.
בשנת 1990, אחרי הפסקה של 13 שנים בהן נעלמה ורבים אף היו בטוחים שנפטרה כתוצאה מההתמכרות שלה לאלכוהול, היא התגלתה מחדש ונהנתה מקאמבק מפואר, בעיקר בזכות תמיכתו של פדרו אלמודובר, שהשתמש בשיריה בסרטיו ועזר בהחזרתה לקדמת הבמה.
בעזרת ראיונות עם צ’אבֵּלה, מאהבותיה, מוקיריה ושלל חומרי ארכיון, מרכיב הסרט דיוקן של לוחמת חברתית, לסבית מוצהרת ואמנית כריזמטית, דמות מרתקת וגדולה מהחיים.