קולנוע ישראלי 2024 Archives - עמוד 2 מתוך 3

"ירושלים גאה להציג" & פאנל אקטיביסטיות

לאחר ההקרנה יתקיים פאנל בהנחיית יוצר הסרט ניצן גלעדי עם שלוש אקטיביסטיות: רעות נגר (תל אביב), שירי בר און (מצפה רמון) ונאווה דיסנצ'יק (ראש העין).

בחודש אוגוסט 2006, עמדה ירושלים לארח, לראשונה בהיסטוריה, את אירועי הגאווה העולמיים (WorldPride), שינעלו במצעד הגאווה המסורתי. האירוע המתוכנן חולל סערה בעיר, שמאז ומעולם הייתה מלאת סתירות ומאבקים. העובדה כי המצעד הבינלאומי עמד להתקיים בעיר הקדושה, הצית את העיר וגרם לתבערה. הסרט עוקב אחר המאבק הבלתי מתפשר של אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים למנוע את אירועי הגאווה, שלטענתם "מחלל את העיר הקדושה", ומנגד אנשי 'הבית הפתוח' – המרכז הקהילתי הגאה המארגן את האירוע – עומדים איתנים אל מול כוח יצרי ואלים המאיים לא רק על זכותם לצעוד.

ספיר

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרי הסרט.

ספיר ברמן היא חלק מהמהפכה העולמית שמתרחשת היום בענפי הספורט המקצועי בכל העולם ביחס לקהילת הלהט"בק. ספיר נולדה בקריית ביאליק, והחלה את דרכה כשחקן כדורגל. היא התקדמה בשיא המהירות, ובגיל 26 זכתה במינוי לשופט בליגת העל. הכל קרה כשהיא בארון, בלי שסיפרה לאיש על חלומה האמיתי. ואז ביום אחד היא הודיעה לכולם – אני אישה, תמיד הייתי. כך החל מאבקה ארוך השנים להמשיך ולשפוט, תוך כדי התהליך להתאמה מגדרית. כיום היא עדיין השופטת היחידה מבין 20 שופטים גברים בליגת העל הישראלית.

"הזמן הורוד" & פאנל

לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל עם יאיר קדר, אליוט, עו"ד מיכל עדן, ועומר אוחנה.
שיחה על מצב הקהילה הגאה לפני 15 שנה (כאשר הסרט יצא) ומה מצבה היום. מה השתפר ומה עוד לא?

דרך סיפור המסגרת של יומן הגאווה האישי של יאיר קדר, שליווה את הקהילה הגאה בישראל כעורך בעיתונו "הזמן הוורוד" – הסרט מספר סיפור של מסע – מימי הארון והדיכוי, דרך המאבק לשיוויון זכויות ולגיבוש זהות – דרך האנשים שמאחורי הקלעים ומלפני הקלעים, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים.

עיניים פקוחות

לפני ההקרנה דברי פתיחה של יוצרי הסרט.

אהרון הוא שוחט מכובד בעל אטליז, נשוי לרבקה ואב לשני בנים, החי ומתפרנס באחת הקהילות החרדיות בירושלים.
כשאהרון מחפש עוזר באטליז שימלא את תפקידו של אביו שנפטר, מגיע למקום באקראי עזרי, אברך יפה תואר, המחפש מקום ללון בו. אהרון לוקח את עזרי תחת חסותו ומשכין אותו בקיטון האחורי שבאטליז. אהרון מדריך את עזרי במלאכת הבשר, משתף אותו בחיי הקהילה התורניים, ומארח אותו בביתו. באחד הימים כשהם נוסעים יחד למקווה מרוחק, נוצר ביניהם קשר עמוק אשר מטלטל את עולמו של אהרון. בליבו של אהרון נרקמים רגשות עמוקים כלפי עזרי. הוא מבלה אתו יותר ויותר זמן, מזניח את משפחתו ואת חיי הקהילה, ונסחף למערבולת חושים ממנה אין הוא מסוגל לצאת.

גילה גולדשטיין, נותנת לחתולים

(אורך המקבץ כ-60 דקות)

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאית יעל בדרשי.

בכורה עולמית

גילה גולדשטיין היתה שחקנית, אמנית וזמרת, מהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, ונהגה להאכיל חתולי רחוב. הסרט צולם ב 1999 במסגרת תחקיר על מאכילי חתולים בתל אביב. גילה הסכימה להצטלם בתנאי שידובר רק על החתולים. אבל אז הגיעה לביקור חברתה רונית מימון והשיחה התפתחה לכיוונים הרבה יותר צבעוניים שחושפים טפח או שניים על הקהילה הטרנסית ועל חייהן של שתי הנשים המיוחדות והאמיצות.

דבר מנהל הפסטיבל, יאיר הוכנר:
הצפייה בסרט "גילה גולדשטיין, נותנת לחתולים" החזירה אותי לרגעים שכל כך חסרים לי – לשבת עם גילה אצלה בסלון או בבית הקפה ולשוחח על החיים, לפעמים בצורה רצינית, ולפעמים לעשות פאלשים ולצחוק. מדובר בצפייה ברגע אמיתי לחלוטין בלי פילטרים ובלי שטיקים (מילה שגילה היתה אוהבת להשתמש בה). פשוט האמת בפנים עד כדי כך שאפשר לחוש את ריח הסיגריות של גילה תוך כדי הצפייה בסרט.

ההקרנה מוקדשת לרונית מימון ז"ל שנפטרה השנה.

"חסד מופלא" & פאנל

לפני ההקרנה: "מדברים על עמוס גוטמן" – פאנל עם שחקנים ואנשי צוות שעבדו עם עמוס גוטמן ויספרו על חוויותיהם.

עותק דיגיטלי משוחזר של סרטו האחרון של עמוס גוטמן, שנחשב לפסגת יצירתו הקולנועית.

יונתן בן ה-18 עזב את בית אמו כדי לחיות בעיר הגדולה תל־אביב, אך הוא אינו מאושר. סדר היום שלו מופר כשהוא פוגש את תומאס, גבר בשנות ה-30 לחייו, שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק כדי להיפרד מאמו וסבתו. הוא מנסה לשקם את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שתיהן, ומסתיר את היותו חולה איידס. בין תומאס ליונתן מתפתח קשר הססני. יונתן הנלהב תולה את כל תקוותיו לאושר בחברו החדש, אך תומאס המרוחק והמסתורי יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. כוחה של האהבה מכה בפניו של תומאס, שכורע תחת הפחד מהמוות.
“חסד מופלא” נוצר בתחילת שנות ה-90, לפני עידן הפוליטיקלי-קורקט בכל הנוגע למחלת האיידס, ועם זאת הוא עדיין מצליח לרגש בזכות הבימוי העדין והמשחק המעולה.

הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992 ובעוד שלל פרסים בינלאומיים.
על הצילום היפיפיה של הסרט אחראי אמנון זלאייט ועל המוסיקה המקורית המופלאה ארקדי דוכין. ערכה למופת עינת גלזר-זרחין.
העותק המשוחזר הופק בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים בשיתוף קרן הקולנוע הישראלי ומפעל הפיס.

תודה מיוחדת למורין פרידמן.

קטע מתוך "עמוס גוטמן: במאי קולנוע"

הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

זה גילה, זה אני

סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".

לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)

גוטמן כפול חמש

פרויקט קולנועי ייחודי שהופק על ידי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה TLVfest ובתמיכת קרן רבינוביץ'.
סרט המורכב מחמש אפיזודות שונות שנוצרו בהשראת סיפור חייו וסרטיו של הבמאי עמוס גוטמן. העלילות השונות בפרויקט נעות בין ז'אנרים וסגנונות קולנועיים שונים:
"My Funny Valentine" בביצועה של סיון לוי (שגם ביימה את הקליפ) נפתח בסיום הנמבר של אפולוניה גולדשטיין מהסרט "בר 51" (1986) של גוטמן, אותו מבצעת גילה גולדשטיין, שעליה נכתבה דמותה של אפולוניה. הקליפ משחזר אלמנטים מהסרט המקורי ומשתתפים בו סמדר קילצ'ינסקי, כוכבת "בר 51", פולי רשף, ששיחק את מנהל בית המלון ורבקה מיכאלי, ששיחקה בכמה מסרטיו של גוטמן.
יואב ענבר לוקח אותנו אל תחילת שנות ה-80 ומתאר את סיפורו של ילד חיפאי טוב לב המחליט לעשות את הדרך מחיפה לגן ההומואים בתל אביב.
רוני אלמוג ואמיל ריי בסרט על במאי קולנוע בגיל העמידה המדבר עם הבמאי הצעיר מהסרט "נגוע" (1983) ותוהה מה השתנה בחיים הלהט"בים בשלושים השנים שחלפו.
יואב בריל מתחקה בסרט אנימציה אחרי אחד המנהגים הכי אינטימיים וציבוריים שיש – שני בנים מחזיקים ידיים.
סטפני אברמוביץ' מפגישה אותנו עם קטי גוטמן – עשרים שנים חלפו מאז שבנה היחיד עמוס נפטר מאיידס. היום היא מעזה לראשונה לגעת בפצעי העבר.
על קטעי המעבר המחברים בין הסרטים אחראי האנימטור מיש.

הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן