עמוס גוטמן – "תרגילים בציור" – תערוכה

עמוס גוטמן (1954-1993) היה במאי ותסריטאי, מחשובי היוצרים הקולנועיים של הגל הצעיר החדש בקולנוע הישראלי.
יצירותיו, ביניהן "נגוע", "חימו מלך ירושלים" ו"חסד מופלא" הציגו בפני הצופים חזון אמנותי חדש – ויזואלי ונושאי. גוטמן עסק בנושאים כמו החיים ההומוסקסואליים, בדידות, ניכור ומחלת האיידס – ממנה נפטר לבסוף, בן 38 בלבד.
אנו גאים להציג כאן מבחר רישומים ועבודות מתוך עזבונו שנתרם לארכיון הסינמטק בנדיבות משפחתו. העבודות מציגות פן מפתיע וכמעט בלתי ידוע של גוטמן האמן – יכולות גרפיות וציוריות המתכתבות עם חזונו האמנותי שבא לידי ביטוי על המסך ומרמזות על האבות הרוחניים שלו כקולנוען. בנוסף, ניתן לראות את גוטמן האישי בציור ברכת יום ההולדת שצייר לאחייניתו האהובה מורין.

הציורים המוצגים הם מתוך אוסף עמוס גוטמן, ארכיון הספרייה לקולנוע בסינמטק תל אביב


התערוכה היא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

בר 51

סרטו השני באורך מלא של עמוס גוטמן, מתאר את סיפורם של אח ואחות הנוטשים את ביתם הכפרי לאחר מות אמם ומנסים את מזלם בתל אביב. המעבר מוביל אותם להיכרות עם אפולוניה, הבעלים של "בר 51" הסליזי, שנותנת להם עבודה, בעיקר בשל משיכתה המינית העזה לאח המאוהב בסתר באחותו. את אפולוניה גולדשטיין מגלמת עדה ולרי טל, שחקנית הקולנוע הטרנסג'נדרית הראשונה בתולדות הקולנוע הישראלי, ואילו דמותה מבוססת על גילה גולדשטיין אשר הופיעה ב-"בר 51" האמיתי.

הסרט "בר 51" הוא יצירה מסוגננת המזכירה את יצירותיהם המוקדמות של פאסבינדר ואלמודובר.

הסרט מכיל תאורי אלימות, כולל אלימות מינית ואובדנות.


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

"נגוע" & הופעה של אביב שריקי

לפני ההקרנה: הופעה מוזיקלית קצרה של אביב שריקי בהשראת יצירתו של עמוס גוטמן.

סרט הקולנוע הראשון של עמוס גוטמן הוא יצירה קולנועית פורצת דרך ונחשבת לסרט הישראלי הראשון באורך מלא שעסק בצורה ישירה ובאופן רציני בעולם של הומוסקסואלים בישראל.
רֹובי גר אצל סבתו ועובד בחנות המכולת שלה. לרובי שתי אובססיות בחייו: סרטים וגברים. התנסויותיו המיניות מתועלות כולן למימוש חלומו: להיות במאי קולנוע.


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

טאבו: עמוס גוטמן

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרי הסרט.

"חיפשתי טאבו", כך מעיד הבמאי פורץ הדרך עמוס גוטמן בראיון המצולם האחרון שלו, שהתקיים בביתו ב-1993. ברקע: צוות צילום ואמו הסועדת אותו בימיו האחרונים, רגע לפני מותו ממחלת האיידס בגיל 38. בקריירה הקצרה שלו הספיק גוטמן ליצור ארבעה סרטים באורך מלא ולקצור שבחים בקרב מבקרי קולנוע בארץ וברחבי העולם. היצירה הקולנועית של גוטמן ניסחה עמדה חתרנית, אנטי־הירואית ואנטי־קונפורמיסטית, הקוראת תיגר על ישראל המאצ'ואיסטית, השמרנית והמיליטריסטית.
הסרט התיעודי "טאבו: עמוס גוטמן" מציג לראשונה קטעי ארכיון נדירים, קטעים מסרטיו שטרם נראו וראיונות שטרם נשמעו, ודרכם מספר את סיפורו של האיש ומספק הזדמנות להעריך מחדש את ההחלטות הנועזות שקיבל – על סט הצילומים ומחוצה לו.


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

חימו מלך ירושלים

סרטו השלישי של עמוס גוטמן מבוסס על ספרו של יורם קניוק באותו השם משנת 1965.
על אף שהסרט אינו עוסק בתמות להט"ביות מפורשות ומדובר בסרט קולנוע על מלחמת השחרור, הוא כן מלא בביקורת כלפי הערכים הקיימים בחברה והאתוס הבעייתי של גבריות. הצפייה בו מוכיחה שגוטמן היה יוצר בעל שפה אישית וייחודית והמשיך את סגנונו מסרטיו הקודמים גם לתוך סרט מיוחד זה. בסרט נוכח סאבטקסט הומוארוטי, וכן מערכות יחסים מורכבות בין החיילים הפצועים, במיוחד בין פרנג'י ואסא (בגילומם של עמירם גבריאל ודב נבון הצעירים).
חמוטל, האחות המתנדבת בבית חולים צבאי מאולתר בתוך מנזר, מפתחת משיכה בלתי מוסברת לחימו שנפצע קשה בקרב על ירושלים. היחס המועדף מעורר קנאה בקרב הפצועים האחרים ושם זרקור על המתח שבין משיכה ודחייה, חמלה וכאב, כוח החיים ותאוות המוות – קונפליקט המוצא ביטויו גם בדיאלוגים רוויים הומור מקברי פרי עטה של עדנה מזי"א.


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

סיפורי בדים – סרטו הגנוז של עמוס גוטמן

לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל עם העיתונאי איתי יעקב ומעצבי האופנה: דורין פרנקפורט ו-יובל כספין.

"סיפורי בדים", סרטו הראשון של עמוס גוטמן, שהתגלה בגנזך ערוץ 1, מספק תמונת מצב של האופנה בישראל, אבל יותר מכך חושף את חבלי לידתו של אחד מחשובי הקולנוענים שקמו לנו.
"סיפורי בדים" הופק ב-1978, חמש שנים לפני שגוטמן ביים את "נגוע", סרטו העלילתי הראשון. לכאורה, מדובר בסרט תיעודי שסוקר את עולם האופנה הישראלי בסוף שנות השבעים, אבל בעצם מדובר ביצירה שמשתמשת בעולם האופנה כסוג של שפה קולנועית דרך סגנונות שונים בין סצנה אחת לשנייה. זהו אינו סרט תיעודי שגרתי שבו אנשים מדברים לצד תצוגות אופנה, אלא מסע כמעט סוריאליסטי למה שגוטמן עצמו תפס וראה כאופנה. הסרט הייחודי עצבן את ראשי הערוץ הראשון ומבקרי הטלוויזיה ולאחר הקרנה אחת נזרק לארכיון. הסרט נמצא ב-2010 הודות למאמציו של איתי יעקב ועבר שיפוץ.
בסרט משתתפים: גדעון אוברזון, פיני לייטרסדורף, לאה גוטליב, רוז'י בן יוסף, תמרה יובל-ג'ונס ואבי שנצר; ובין הדוגמניות ניתן למצוא את חניתה צנטנר, קארן דונסקי, תמי בן עמי וחלי גולדנברג.

ההקרנה באדיבות ארכיון הסרטים, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 1


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

"חסד מופלא" & פאנל

לפני ההקרנה: "מדברים על עמוס גוטמן" – פאנל עם שחקנים ואנשי צוות שעבדו עם עמוס גוטמן ויספרו על חוויותיהם.

עותק דיגיטלי משוחזר של סרטו האחרון של עמוס גוטמן, שנחשב לפסגת יצירתו הקולנועית.

יונתן בן ה-18 עזב את בית אמו כדי לחיות בעיר הגדולה תל־אביב, אך הוא אינו מאושר. סדר היום שלו מופר כשהוא פוגש את תומאס, גבר בשנות ה-30 לחייו, שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק כדי להיפרד מאמו וסבתו. הוא מנסה לשקם את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שתיהן, ומסתיר את היותו חולה איידס. בין תומאס ליונתן מתפתח קשר הססני. יונתן הנלהב תולה את כל תקוותיו לאושר בחברו החדש, אך תומאס המרוחק והמסתורי יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. כוחה של האהבה מכה בפניו של תומאס, שכורע תחת הפחד מהמוות.
“חסד מופלא” נוצר בתחילת שנות ה-90, לפני עידן הפוליטיקלי-קורקט בכל הנוגע למחלת האיידס, ועם זאת הוא עדיין מצליח לרגש בזכות הבימוי העדין והמשחק המעולה.

הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992 ובעוד שלל פרסים בינלאומיים.
על הצילום היפיפיה של הסרט אחראי אמנון זלאייט ועל המוסיקה המקורית המופלאה ארקדי דוכין. ערכה למופת עינת גלזר-זרחין.
העותק המשוחזר הופק בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים בשיתוף קרן הקולנוע הישראלי ומפעל הפיס.

תודה מיוחדת למורין פרידמן.

קטע מתוך "עמוס גוטמן: במאי קולנוע"


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

גוטמן כפול חמש

פרויקט קולנועי ייחודי שהופק על ידי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה TLVfest ובתמיכת קרן רבינוביץ'.
סרט המורכב מחמש אפיזודות שונות שנוצרו בהשראת סיפור חייו וסרטיו של הבמאי עמוס גוטמן. העלילות השונות בפרויקט נעות בין ז'אנרים וסגנונות קולנועיים שונים:
"My Funny Valentine" בביצועה של סיון לוי (שגם ביימה את הקליפ) נפתח בסיום הנמבר של אפולוניה גולדשטיין מהסרט "בר 51" (1986) של גוטמן, אותו מבצעת גילה גולדשטיין, שעליה נכתבה דמותה של אפולוניה. הקליפ משחזר אלמנטים מהסרט המקורי ומשתתפים בו סמדר קילצ'ינסקי, כוכבת "בר 51", פולי רשף, ששיחק את מנהל בית המלון ורבקה מיכאלי, ששיחקה בכמה מסרטיו של גוטמן.
יואב ענבר לוקח אותנו אל תחילת שנות ה-80 ומתאר את סיפורו של ילד חיפאי טוב לב המחליט לעשות את הדרך מחיפה לגן ההומואים בתל אביב.
רוני אלמוג ואמיל ריי בסרט על במאי קולנוע בגיל העמידה המדבר עם הבמאי הצעיר מהסרט "נגוע" (1983) ותוהה מה השתנה בחיים הלהט"בים בשלושים השנים שחלפו.
יואב בריל מתחקה בסרט אנימציה אחרי אחד המנהגים הכי אינטימיים וציבוריים שיש – שני בנים מחזיקים ידיים.
סטפני אברמוביץ' מפגישה אותנו עם קטי גוטמן – עשרים שנים חלפו מאז שבנה היחיד עמוס נפטר מאיידס. היום היא מעזה לראשונה לגעת בפצעי העבר.
על קטעי המעבר המחברים בין הסרטים אחראי האנימטור מיש.


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן