עצמות

זו הייתה אמורה להיות התקופה המאושרת ביותר בחייה של ולריה. היא ובעלה ראול סוף סוף מגשימים את אחד החלומות שלהם – להיכנס להריון. בהתחלה הכל נראה מושלם, אולם בהדרגה מצב רוחה של ולריה משתנה. ככל שרגע האמת מתקרב, ולריה לא יכולה להתנער מהספק העצמי הכבד המכרסם בה ומהפחד המתפשט בתוך גופה. חזיונות של נוכחות מטרידה דמויית עכביש ואיומים על טבעיים אחרים, כולם פרי יצירתה של ישות המכונה "לה בונזרה" (La Bonzara). ולריה מגלה שהיא לא היחידה במשפחתה שהתמודדה עם השדים הקדמונים והיא יוצאת לעימות. היא מתחברת מחדש לחיים הישנים שלה, כולל אהבתה הראשונה, אוקטביה.
בסרט הקולנוע הראשון שלה, הבמאית מישל גרזה סרוורה, מספקת סרט אימה גולמי ואינטנסיבי, עם דימויים מטרידים שיגרמו לצופים להצטמרר מאימה. השחקנית נטליה סוליאן מייצרת דמות ראשית מורכבת שעושה בחירות קשות ועדיין מעוררת הזדהות רבה.

בשיתוף שגרירות מקסיקו

הקדושה הקטנה

ברובע סניטה שטוף השמש של נאפולי, איטליה, בשכונת פועלים שבה כולם מכירים זה את זה, שני חברים בלתי נפרדים חיים בבועה מוגנת עד שהחברות שלהם עומדת למבחן. מריו (וינצ'נזו אנטונוצ'י) ולינו (פרנצ'סקו פלגרינו) הם שני בחורים צעירים שנולדו וגדלו ברובע. הם עדיין לא יצאו מהעיר וחקרו את העולם. כאשר תושבי השכונה משתכנעים שאחותו הקטנה של לינו היא קדושה המסוגלת לחולל ניסים ומתחילים להעריץ אותה, גורלו של לינו משתנה בפתאומיות. משוחרר מהלחץ של אחריות כלכלית לאמו ולאחותו, בפעם הראשונה הוא מסוגל לדמיין לעצמו חיים מחוץ לארבעת הקירות בשכונת המצוקה. בינתיים, מריו חווה משיכה גוברת לחברו שעד כה נעלמה מעיניו.

סרט הביכורים של סילביה ברונלי הוא קולנוע איטלקי כמו שאנחנו אוהבים אותו: מצחיק, נועז ועם שפע של דמויות צבעוניות ואנושיות. זהו סרט המציב בפנינו את ההבדלים בין קודש לחול ובין העולם הישן לעומת העולם החדש.