דרך צרה אל האושר

ג'רגו ולנרד (Gergo & Lénárd) הם זוג גייז צעיר עם חלום גדול: לכתוב, לביים ולככב בסרט קולנוע מוזיקלי על חייהם. אבל חלומות לחוד והמציאות לחוד. השניים מתגוררים בתנאים קשים בקהילת צוענים נידחת בחלק העני ביותר של הונגריה. הם חיים בקהילה דתית שבה להיות הומו נחשב לחטא בלתי נסלח. במקום להשאר בתוך הסביבה העוינת, הם מחליטים לעבור לבודפשט כדי להגשים את חלומם הקולנועי. אבל גם שם החיים לא פשוטים: הם נאלצים לעבוד בעבודות דחק ולהתמודד עם הלהט"בופוביה הגואה במדינה. לראשונה הם יבקרו במצעד והפגנות גאווה, ג'רגו ינסה להתחיל בקריירת שירה, הם גם יתראיינו לתקשורת המקומית ויספרו את סיפורם מה שיהפוך אותם לזוג סלבס מקומיים. רק המפגשים עם סטודנטית לתסריטאות שמנסה לעזור להם מפיחים בהם קצת תקווה. בעקבות מותה הפתאומי של אמו של ג'רגו, הם יצטרכו לחזור אל הקהילה שהם השאירו מאחור, אל המשפחה שהתנערה מהם, לסגירת חשבון אחת אחרונה.

הבמאית קטה אולה יצרה סרט תיעודי אינטימי על זוג תמים עם חלומות גדולים במדינה מאוד לא פשוטה.

ריבייר

מנון בת ה-17, שחקנית הוקי מצטיינת, עוזבת את הרי שוויץ כדי לחפש אחרי אביה שנטש אותה ואת אמה לפני שנים. היא מגיעה לעיירה שכוחת אל בצרפת, סמוך לגבול השוויצרי, שם היא יוצרת קשרים חדשים ומתאהבת לראשונה. מנון נחושה להגשים את החלום שלה – להפוך לשחקנית הוקי מקצוענית, אך קודם היא צריכה להשלים עם נטייתה המינית וגם עם המציאות שבה הוריה לעולם לא יהיו שם בשבילה.
"ריבייר" מתאר מסע של נערה צעירה שכל העולם פועל נגדה, צעירה שצריכה להיאבק על מקומה כי שום דבר אינו מובן מאליו. השחקנית פלאבי דליין המגלמת את מנון מייצרת דמות קשוחה ומהפנטת מהרגע הראשון ועד האחרון. התכוננו לדרמה חזקה במיוחד.

 

התשוקה היחידה שלי

מאנון (לואיז שביוט, המוכרת מסרטו של נדב לפיד, "מילים נרדפות") היא צעירה חסרת מטרה, המחפשת משמעות לחייה. היא מחליטה באופן ספונטני להתחיל לעבוד במועדון החשפנות הפריזאי À Mon Seul Désir (התשוקה היחידה שלי), מקום בו חשפניות בעלות יצר אומנותי יכולות לקחת סיכונים מקצועיים ואמנותיים ולאתגר את הקהל שמגיע למקום.

היא מתחברת מיידית לקולגות החדשות שלה, במיוחד למיה (זיטה הנרו, "בידיים של אנני"), שחקנית שאפתנית עם בן זוג וילד. הקשר בין שתי הנשים מתעצם ככל שהן מבלות יותר זמן יחד ומאנון מוצאת את עצמה מתאהבת במיה. שתי הנשים פוצחות ברומן סודי במקום שבו חייב להיות גבול בין אהבה לעבודה.

הבמאית לוסי בורלטו יצרה סרט על עובדות מין במבט נשי לא שיפוטי. היא מתארת באופן מורכב את עולמן של הנשים שעובדות במועדון. התוצאה היא מסע קולנועי מפתיע ויוצא דופן עם שחקניות מעולות בתפקידים הראשיים וגם מספר הופעות אורח מפתיעות, ביניהן מלוויל פּוּפּוֹ ("זמן לעזוב"), פליקס מריטו ("120 פעימות בדקה"), הבמאי האגדי פרדריק ויסמן והשחקנית אריאן לאבה ("הלובסטר").

בשיתוף שגרירות צרפת

השיבה

אחרי שהצגנו בפסטיבל 2021 את "השבר", סרטה המעולה של הבמאית קתרין קורסיני, היא חוזרת עם דרמה מעניינת נוספת שהשתתפה בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן.
חדיג'ה (Khédidja) עובדת אצל משפחה פריזאית עשירה שהציעה לה לטפל בילדים שלהם במהלך חופשת הקיץ באי קורסיקה. היא מביאה איתה את שתי בנותיה המתבגרות ג'סיקה ופארה. זו הזדמנות עבור האם ושתי בנותיה לחזור לאי שעזבו בחופזה 15 שנה קודם לכן בנסיבות טרגיות. בעוד האם מתחבטת בזיכרונותיה, שתי הבנות מתמכרות לכל פיתוי הקיץ: מפגשים בלתי צפויים, חוויות אהבה ראשונה ומסיבות אל תוך הלילה. בין לבין גם צצות שאלות על העבר המשפחתי באי, מה שמוביל את הבנות לגלות שישנם צדדים נוספים לגרסה של אמן אותם היא לא חשפה.

כמו בסרטה הקודם, קורסיני יוצרת מיקרוקוסמוס חברתי של מתחים על רקע גזע, מין ומגדר עם סיפור נשי מעצים ומרגש. "השיבה" הוא דרמה שלא תשאיר את קהל אדיש לכל אורכו.

 

בשיתוף שגרירות צרפת

מעברים

תומאס הוא קולנוען גרמני, שנמצא במתח רב לקראת סיום צילומי הסרט שלו בפריז. ביום האחרון מתקיימת מסיבת סיום אותה תומאס מתחיל בזרועות בעלו הבריטי מרטין, אבל מסיים בזרועותיה של אגאת, מורה צעירה בבית ספר יסודי. זאת נופלת בקסמו ומה שמתחיל כריקוד פלרטטני, מתפתח ללילה מפתיע מלא תשוקה (ובהמשך אף ליותר). למחרת בבוקר, תומס מספר בפתיחות למרטין שהוא שכב עם אישה, מה שמכניס את הזוג לסחרחורת של רגשות שעתידה לשנות את גורלם.

הקולנוען הניו יורקי הגאה, איירה סאקס ("חיי נישואין", "אהבה היא מוזרה", "השאר את האור דולק"), מביא אל המסך הגדול סרט מלא תשוקה ויפהפה עד כאב. סרט שיש בו רגעי צחוק ועצב על שלישייה בלתי צפויה בעיר האורות פריז. בהשתתפות השחקנים הצעירים הטובים ביותר של תקופתנו: פרנץ רוגובסקי ("חופש מוחלט"), בן וישו ("ענן אטלס", "פדינגטון"), אדל אקסרקופולוס ("כחול זה הצבע החם ביותר"), ארוואן קפואה פאלה ("נער החורף").
מוגבל מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין נועזות.

עשרים אלף מינים של דבורים

סרט הביכורים המופלא של אסטיבליז אורסולה סולגורן השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין וזיכה את סופיה אוטרו, השחקנית הצעירה בת ה-10, בפרס לתפקיד הראשי הטוב ביותר.

מדובר בדרמה משפחתית פסטורלית, אפילו ניתן להגדיר את האווירה שלה כאימפרסיוניסטית. הסרט צולם בחבל הבאסקים שבצפון ספרד ועוקב אחר חופשת הקיץ של אם ושלושת ילדיה. על רקע סביבה כפרית שמרנית לוסיה בת השמונה אינה יכולה עוד לשמור בבטן את הסוד שלה.

אסטיבליז אורסולה סולגורן, שזהו סרטה הארוך הראשון, יוצרת דרמה שטופת שמש וחשופה באופן רגשי.
היא לוקחת את הקהל למסע קולנועי אינטימי כאשר היא מתארת את עולמן של גיבורות הסרט – הבת, האם, הסבתא והנשים השונות החיות בכפר הבסקי שבו הן הכוח המניע והשולט. הן מגוונות ושונות כמו המינים הרבים שיש לדבורים. סולגורן, שגם כתבה את התסריט, מטפלת בנושא בעדינות ויוצרת תחושה טבעית, לעיתים על סף ההתבוננות. התגלית סופיה אוטרו מספקת כאן הופעה קורעת לב שלא תשאיר עין אחת יבשה בתום הסרט.

בשיתוף שגרירות ספרד

יריב

אימאן הוא אלוף היאבקות לשעבר הנודד בשוודיה בין אכסניות פליטים ביחד עם אשתו מרים ושתי הבנות שלהם. הוא נמלט מאירן, ארץ הולדתו, מחשש לרדיפה בעקבות פשע אלים שביצע. הוא מחפש דרכים להבטיח לרעייתו ובנותיו מגורים, ומרוויח כסף על ידי עבודה כשליח פיצות על אופנוע שלג. כשמרים נכנסת להריון שלישי מפתיע והשיחות עם רשויות ההגירה בשבדיה הופכות לקשות יותר, אימאן מחליט לחדש את הקריירה שלו כמתאבק, על אף הבטחתו למרים לא לעסוק שוב בספורט המסוכן.
הוא מקווה שהצטרפות לנבחרת שוודיה תעזור לו לקבל אישור שהייה מיוחד כספורטאי. הכישורים שלו חוזרים במהירות וזוכים להערכה בנבחרת המקומית וגם מאחד הספורטאים (ביורן אלגרד, "האם אנחנו אבודים לנצח"). הסיבות העמוקות יותר שהובילו להימלטותו של אימאן עומדות לצוף מעל לפני השטח.

בסרטו השני, הבמאי\תסריטאי מילאד עלמי נעזר בצוות שחקנים מעולה בראשותו של פיימן מעדי, ויוצר דרמה חברתית מורכבת ובעלת רבדים על התנגשות תרבויות, זהויות וכיצד הפרטי הולך לאיבוד בתוך הפוליטי.
נציג שוודיה לאוסקר 2024.

 

בשיתוף שגרירות שוודיה
       

 

גן עדן (הבנים האבודים)

במתקן כליאה לנוער ג'ו מתכונן לחזרתו לחברה, אבל הוא לא בטוח כיצד ייראו החיים בצד השני של הגדר. כאשר ויליאם, שוהה חדש במתקן, עובר לתא הסמוך, הרצון של ג'ו לחופש מפנה את מקומו במהירות לרצון מסוג אחר.
באמצעות צילומי קמרה אובסקורה, ציור בדיו, ריקוד וראפ, ויליאם וג'ו יוצאים למסע משותף של גילוי עצמי כאשר הם מופתעים מהמשיכה הרגשית והפיזית זה לזה. כשמסביב הכמיהה והייאוש הולכים וגוברים השניים מוצאים אחד בשני נחמה.

סרט הביכורים של הבמאי\תסריטאי זינו גרטון משרטט במיומנות את הפיתולים והתפניות של תשוקה בין שני בחורים צעירים ומציע חזון בלתי מתפשר של אהבה: גם מאחורי חומות וסורגים יכולה להפתיע תשוקה בלתי צפויה שתוביל לסיפור אהבה משחרר ומרגש.

 

בשיתוף שגרירות בלגיה

 

עצמות ושמות

בוריס השחקן וג'ונתן הסופר הם זוג, אבל מערכת היחסים שלהם הגיעה לנקודה שבה הם יכולים לבלות את הערבים שלהם ביחד בנפרד: אחד שוכב במיטה וקורא תסריטים, בעוד השני עובד ליד שולחן בחדר הסמוך. בוריס שוקע יותר ויותר לתוך חזרות לסרט חדש עם במאית שאפתנית שדרך עבודתה משפיעה על חייו באופן משמעותי; בינתיים, ג'ונתן מנסה להגדיר מחדש את קולו כסופר. השניים חווים תקופה של ריחוק רגשי, בגידה באמון, פחד גדול מאובדן מערכת היחסים שלהם וגם חשש לאבד את העצמי בתוך הקשר.

זהו סרטו העלילתי הראשון של הבמאי, התסריטאי והשחקן פביאן שטום. הוא מתגלה בו כאחד הקולות הצעירים המעניינים ביותר בקולנוע הגרמני הנוכחי. הוא מצליח להפוך סצנות לכאורה בנאליות ויומיומיות – בחדר השינה, בסופרמרקט ובחדרי חזרות, לבלתי צפויות, בסרט שהוא הרהור אינטליגנטי ומשעשע על מערכות יחסים.
את ג'ונתן מגלם קנוט ברגר הזכור לקהל הישראלי מהלהיט "ללכת על המים".

 

מי אני לא

ביצירה תיעודית עדינה ומרגשת זו אנחנו נחשפים לסיפורם של שרון-רוז המתמודדת על תואר מלכת היופי בדרום אפריקה ולסיפורו של הפעיל החברתי דימקאטסו (Dimakatso), שני אנשים שונים מאד אחת מהשני. ישנו דבר אחד המחבר ביניהם: שניהם אינטרסקס. על אף שהשניים מגיעים מעולמות שונים לחלוטין, הם מספקים תמיכה אחד לשניה כאשר הם מנווטים את חייהם בין החלטות וגילויים במסעות ייחודים הנוגעים בשלל נושאים, כגון: זהות, יחסי משפחה, בריאות, רומנטיקה ובסופו של דבר קבלה עצמית.

הבמאית הרומניה טונדה סקוברן ליוותה במשך חמש שנים את חייהם של שרון-רוז ודימקאטסו והתהליך האישי שגיבורי הסרט עוברים נחשף מול המצלמה. התוצאה הינה רבת עוצמה מבחינה רגשית ומהפנטת מבחינה ויזואלית. אחת המפיקות בפועל של הסרט היא השחקנית זוכת פרס האוסקר, פטרישיה ארקט.

זוכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל TLVfest 2023. 


הקרנת הסרט בשיתוף פעולה עם העמותה "פרויקט גילה" וחלק מההכנסות הינן תרומה לעמותה.

על העמותה

עמותת פרויקט גילה להעצמה טרנסית (ע"ר טרנסג'נדרים למען צדק חברתי) הוקמה בשנת 2010 על ידי קבוצת אקטיביסטיות שפעלו יחד בפריפריה הכלכלית-חברתית-גיאוגרפית. העמותה נקראת על שם גילה גולדשטיין ז"ל, שחקנית, אמנית, עובדת מין ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסית בישראל.
העמותה לוקחת חלק בעיצוב ושינוי מדיניות, הנגשת ידע, והעברת הכשרות. ב-2022 הקימה את המרכז הטרנסי, המרכז הקהילתי-שירותי הראשון בישראל לקהילה הטרנסית. מטרות העמותה הן קידום שוויון זכויות עבור הקהילה והעצמה אישית וקהילתית, מתוך אמונה עמוקה שחופש וגיוון מגדרי הופכים כל חברה לטובה יותר לכולם.