היפהפייה מעזה

במהלך צילומי סרטה הקודם, הבמאית יולנד זאוברמן שמעה על צעירה טרנסג'נדרית שסופר עליה שהיא נמלטה ברגל מרצועת עזה לאחר איומים ברצח בגלל היותה טרנסית והגיעה לתל אביב כדי להגשים את זהותה. כעבור מספר שנים יולנד חוזרת לתל אביב כדי למצוא את אותה צעירה. במהלך החיפוש אחרי הבחורה המסתורית היא פוגשת שורה של נשים טרנסג'נדריות פלסטינאיות וישראליות, המתפרנסות מעבודת מין ועבודות מזדמנות, כאשר כל אחת מגשימה את חלומה בדרכה.
הסרט "היפהפייה מעזה" הוא שיר הלל לאותן נשים שחוות על בשרן את מסע ההישרדות היומיומי הכל כך מסוכן בין העולמות הישראלי והפלסטינאי רק כדי שיוכלו להיות הן עצמן. זוהי יצירה קולנועית אמיצה המציבה מראה מול המציאות ומציעה תובנות לגבי המאבק של אותן נשים למימוש עצמי בתוך מציאות שכל כולה קונפליקט ודיכוי.


הביקורות משבחות:
"הסרט מספק הצצה, מרתקת וכואבת כאחד, לפצעים פתוחים שנמצאים ממש כאן, ברחובות תל אביב"
4.5 כוכבים – מאיה גדש, מעריב

"רגעים שוברי לב לצד אהבת אדם, נדיבות וחמלה.
סרטה של יולנד זאוברמן משרטט דיוקן של חיים שקשה להחזיק בהם – אבל שיש בהם גם תאוות חיים ותקווה וכוחות גדולים"
4 כוכבים – יעל שנקר, פורטפוליו

"פורטרט אינטימי וקשוב על ישראל שנסתרת מאיתנו"
4 כוכבים – דניאל עמיר, אתר seret

4 כוכבים – נחום מוכיח, אתר במה
4 כוכבים – אלברט גבאי, סינמאקשן
4 כוכבים – איילת דקל, Midnight East


מחיר מיוחד לזכאים: נכים\חיילים\סטודנטים בהצגת תעודה מזהה בקופה בלבד.

מחנה קיץ קווירי

"מחנה קיץ קווירי" הוא סרט תיעודי העוקב אחר קבוצה של צעירים להט"בקים במחנה קיץ אידילי על שפת האגם באלברטה, קנדה, שבו החניכים הצעירים נהנים מחוויית הקייטנה המסורתית, אבל בסביבה בטוחה ומקבלת. מחנה fYrefly נמצא בתוך יער ירוק והוא משמש מפלט קייצי, הרחק מסביבה עוינת, במקום בו בני נוער יכולים לתת ביטוי חופשי לקוויריות ולזהות המגדרית שלהםן.
הסרט מזמין את הצופים לפגוש את צוות ההדרכה וגם את הצעירות והצעירים, אשר מוכנים לחשוף בכנות מרגשת את האתגרים השונים בחייהם ומה הוביל אותןם למצוא מפלט במחנה.


בשיתוף שגרירות קנדה

לסביה

מאז שנות ה-70 לסביות מרחבי העולם נמשכות לאי לסבוס ביוון, מקום הולדתה של המשוררת מהעת העתיקה, סאפו. הן מוצאות מפלט בחוף הפראי נטול התיירים שלצידו כפר דייגים מקומי. הן יוצרות קהילה לסבית משל עצמן שאינה מותאמת לאווירה השמרנית באזור, מה שיוצר מתח רב עם התושבים המסורתיים. ישנן גם הלסביות שמחליטות לעבור לגור בכפר ויוצרות קהילה חדשה, בתי מלון ואירוח המיועדים לקהל הלסבי, מה שגורם למקומיים להרגיש שפלשו להם לכפר ושינו את אופיו.
הקולנוענית צלי חדג'ידימיטריו, ילידת האזור ולסבית בעצמה, ביימה יצירה סוחפת המתארת ארבעים שנות אהבה, קהילה, קונפליקט וג'נטריפיקציה.


1.11 – הקדמה מאת ד"ר עמל זיו.


בשיתוף האיחוד האירופי

"את שאהבה נפשי" & שיחה עם אקטיביסטיות

20 שנה ליצירתה פורצת הדרך של אילאיל אלכסנדר

לאחר הקרנת הסרט שיחה עם יוצרת הסרט ועם פעילות חברתיות במגזר הלסבי הדתי – זהורית שורק ו-איה כנען.

סרט קולנוע תיעודי ישראלי משנת 2004, שזכה בפרס אופיר לסרט התעודה הטוב ביותר, בבימויה ובהפקתה של אילאיל אלכסנדר.
הסרט מציג את סיפורן של שלוש נשים לסביות חרדיות המתגוררות בירושלים ונאבקות בשאלת נטייתן המינית ומשיכתן לנשים. הסרט מציג את הקונפליקטים העומדים בפניהן בין רצונן לממש את תשוקתן ואהבתן המינית האותנטית לבין נאמנותן למשפחתן ולאמונתן הדתית. הסרט עוקב אחר מהלך חייהן ובחירותיהן הקשות.
שם הסרט לקוח משיר השירים ג,א: ”עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו”.

הסרט הופץ בבתי הקולנוע ובערוצי הטלוויזיה בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, דנמרק, פולין וגם בישראל.

טאבו: עמוס גוטמן

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרי הסרט.

"חיפשתי טאבו", כך מעיד הבמאי פורץ הדרך עמוס גוטמן בראיון המצולם האחרון שלו, שהתקיים בביתו ב-1993. ברקע: צוות צילום ואמו הסועדת אותו בימיו האחרונים, רגע לפני מותו ממחלת האיידס בגיל 38. בקריירה הקצרה שלו הספיק גוטמן ליצור ארבעה סרטים באורך מלא ולקצור שבחים בקרב מבקרי קולנוע בארץ וברחבי העולם. היצירה הקולנועית של גוטמן ניסחה עמדה חתרנית, אנטי־הירואית ואנטי־קונפורמיסטית, הקוראת תיגר על ישראל המאצ'ואיסטית, השמרנית והמיליטריסטית.
הסרט התיעודי "טאבו: עמוס גוטמן" מציג לראשונה קטעי ארכיון נדירים, קטעים מסרטיו שטרם נראו וראיונות שטרם נשמעו, ודרכם מספר את סיפורו של האיש ומספק הזדמנות להעריך מחדש את ההחלטות הנועזות שקיבל – על סט הצילומים ומחוצה לו.


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

דה-האן: קול מחוץ לזמן

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרי הסרט.

את יום מותו של יעקב ישראל דה־האן מציינים מדי שנה בקהילת נטורי קרתא בירושלים, וגם בקהילה הלהט"בית באמסטרדם. עבור שתי הקהילות, דה־האן הוא חלוץ פורץ דרך. הוא פרסם את הרומן הלהט"בי הראשון בהולנד בראשית המאה ה-20 – ואז חזר בתשובה ועלה לישראל כציוני. לבסוף חבר לעדה החרדית והוביל את מלחמתה נגד התנועה הציונית. פעילותו הפוליטית וכתיבתו החריפה בעיתוני העולם הפכו אותו לאיום בעיני ראשי הציונות, עד שנרצח בירושלים ב-1924. המתנקשים מעולם לא נתפסו. קטעי הקלטה שנשמעים לראשונה בסרט שופכים אור חדש על תעלומת ההתנקשות הפוליטית הראשונה בתולדות הציונות ועל דמותו החד פעמית של דה־האן.

סיפורי בדים – סרטו הגנוז של עמוס גוטמן

לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל עם העיתונאי איתי יעקב ומעצבי האופנה: דורין פרנקפורט ו-יובל כספין.

"סיפורי בדים", סרטו הראשון של עמוס גוטמן, שהתגלה בגנזך ערוץ 1, מספק תמונת מצב של האופנה בישראל, אבל יותר מכך חושף את חבלי לידתו של אחד מחשובי הקולנוענים שקמו לנו.
"סיפורי בדים" הופק ב-1978, חמש שנים לפני שגוטמן ביים את "נגוע", סרטו העלילתי הראשון. לכאורה, מדובר בסרט תיעודי שסוקר את עולם האופנה הישראלי בסוף שנות השבעים, אבל בעצם מדובר ביצירה שמשתמשת בעולם האופנה כסוג של שפה קולנועית דרך סגנונות שונים בין סצנה אחת לשנייה. זהו אינו סרט תיעודי שגרתי שבו אנשים מדברים לצד תצוגות אופנה, אלא מסע כמעט סוריאליסטי למה שגוטמן עצמו תפס וראה כאופנה. הסרט הייחודי עצבן את ראשי הערוץ הראשון ומבקרי הטלוויזיה ולאחר הקרנה אחת נזרק לארכיון. הסרט נמצא ב-2010 הודות למאמציו של איתי יעקב ועבר שיפוץ.
בסרט משתתפים: גדעון אוברזון, פיני לייטרסדורף, לאה גוטליב, רוז'י בן יוסף, תמרה יובל-ג'ונס ואבי שנצר; ובין הדוגמניות ניתן למצוא את חניתה צנטנר, קארן דונסקי, תמי בן עמי וחלי גולדנברג.

ההקרנה באדיבות ארכיון הסרטים, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 1


הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן

"ירושלים גאה להציג" & פאנל אקטיביסטיות

לאחר ההקרנה יתקיים פאנל בהנחיית יוצר הסרט ניצן גלעדי עם שלוש אקטיביסטיות: רעות נגר (תל אביב), שירי בר און (מצפה רמון) ונאווה דיסנצ'יק (ראש העין).

בחודש אוגוסט 2006, עמדה ירושלים לארח, לראשונה בהיסטוריה, את אירועי הגאווה העולמיים (WorldPride), שינעלו במצעד הגאווה המסורתי. האירוע המתוכנן חולל סערה בעיר, שמאז ומעולם הייתה מלאת סתירות ומאבקים. העובדה כי המצעד הבינלאומי עמד להתקיים בעיר הקדושה, הצית את העיר וגרם לתבערה. הסרט עוקב אחר המאבק הבלתי מתפשר של אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים למנוע את אירועי הגאווה, שלטענתם "מחלל את העיר הקדושה", ומנגד אנשי 'הבית הפתוח' – המרכז הקהילתי הגאה המארגן את האירוע – עומדים איתנים אל מול כוח יצרי ואלים המאיים לא רק על זכותם לצעוד.

ספיר

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם יוצרי הסרט.

ספיר ברמן היא חלק מהמהפכה העולמית שמתרחשת היום בענפי הספורט המקצועי בכל העולם ביחס לקהילת הלהט"בק. ספיר נולדה בקריית ביאליק, והחלה את דרכה כשחקן כדורגל. היא התקדמה בשיא המהירות, ובגיל 26 זכתה במינוי לשופט בליגת העל. הכל קרה כשהיא בארון, בלי שסיפרה לאיש על חלומה האמיתי. ואז ביום אחד היא הודיעה לכולם – אני אישה, תמיד הייתי. כך החל מאבקה ארוך השנים להמשיך ולשפוט, תוך כדי התהליך להתאמה מגדרית. כיום היא עדיין השופטת היחידה מבין 20 שופטים גברים בליגת העל הישראלית.

"הזמן הורוד" & פאנל

לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל עם יאיר קדר, אליוט, עו"ד מיכל עדן, ועומר אוחנה.
שיחה על מצב הקהילה הגאה לפני 15 שנה (כאשר הסרט יצא) ומה מצבה היום. מה השתפר ומה עוד לא?

דרך סיפור המסגרת של יומן הגאווה האישי של יאיר קדר, שליווה את הקהילה הגאה בישראל כעורך בעיתונו "הזמן הוורוד" – הסרט מספר סיפור של מסע – מימי הארון והדיכוי, דרך המאבק לשיוויון זכויות ולגיבוש זהות – דרך האנשים שמאחורי הקלעים ומלפני הקלעים, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים.