ישבן משיש

יצירתו פורצת הדרך של הבמאי ז'לימיר ז'ילניק תציין בפברואר הקרוב 30 שנים וזאת הזדמנות נדירה וחד פעמית לגלות אותה.

כאשר ברקע מלחמת בוסניה וחוסר יציבות פוליטית באזור, מרלין וסנלה (Sanela), שתי חברות טרנסיות המתפרנסות מעבודות מין, גרות יחד בפאתי בלגרד. ג'וני חוזר מהמלחמה עם פוסט-טראומה, חברים מפוקפקים ונטיות לעבריינות קלה. האם משק בית המאולתר של החבורה ימצא את האיזון הנכון ויוכל להחזיק מעמד?

זהו סרט יוצא דופן בגישתו ההומנית לגיבורותיו מקהילת הלהטב"ק, הישג שלא שוחזר במשך שנים רבות לאחר מכן בקולנוע מזרח-אירופאי. בכתיבת תסריט הסרט (שהחל את דרכו כסרט דוקומנטרי) השתתפו חברי הקהילה הקווירית המקומית. בתפקיד של מרלין, הגיבורה הראשית, משחקת מרלינקה (ויראן) מילאדינוביץ' בתפקיד כמעט-עצמה. לאחר מותה הטראגי ב-2003, נקרא על שמה פסטיבל הקולנוע הגאה הסרבי – Merlinka.

מוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה בשל תכנים מיניים ואלימות.


.
בפסטיבל יוקרנו 2 סרטים להט"בים נוספים מסרביה

סינג־סינג

לפני שנה השחקן האמריקאי קולמן דומינגו הפך לשחקן ההומו מחוץ לארון השני בהיסטוריה שהיה מועמד לפרס האוסקר (אחרי איאן מקלן), וראשון בהיסטוריה על תפקיד של גבר הומו. המועמדות היתה על תפקידו בסרט "ראסטין" בהפקת נטפליקס, בה הוא גילם את דמותו של פעיל זכויות האזרח הגאה באיירד ראסטין. השנה הוא חוזר אלינו עם סרט חדש וגם עליו יש לו סיכויים גבוהים להיות מועמד לאוסקר.
גם הסרט הנוכחי מבוסס על דמויות וסיפור אמיתי. סרטו של גרג קוודר עוקב אחרי תוכנית לתיאטרון המיועדת לשיקום אסירים בכלא סינג־סינג המפורסם.
גיבורי הסרט הם להקת שחקנים אסירים שעובדים על הצגה. מדי שישה חודשים, הגברים מתאספים כדי להחליט על המחזה הבא שלהם. המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה הוא גבר משכיל חובב ספרות ותיאטרון בשם Divine G (קולמן דומינגו). מעמדו מתערער לאחר שהוא מגייס חבר חדש ובוטה לקבוצה בשם Divine Eye (קלרנס מקלין, המגלם את עצמו) והדינמיקה הקבוצתית משתנה.
"סינג־סינג" הוא יצירה קולנועית נדירה בכוחה המציגה את הקסם של חוויית התיאטרון מאחורי הקלעים ומאחורי סורג ובריח.
זהו סרט על הכאב, השמחה והבריחה לעולם אחר שהיצירה מעניקה ליוצרים. כמעט כל צוות השחקנים בסרט מורכב מאסירים לשעבר אשר השתתפו בתוכנית שיקום מיוחדת והדמויות בסרט מבוססות על חוויותיהם.

סרט בעל רגישות נדירה ועוצמתית והופעה חד פעמית של קולמן דומינגו, אחד השחקנים המרשימים ביותר של תקופתנו.

לבבות צעירים

בעיצומה של שנת הלימודים, פוגש אליאס בן ה-13 את השכן החדש, אלכסנדר בן ה-14 – נער מבריסל שניחן בביטחון עצמי מרשים. הם נהנים מכל רגע משותף, וככל שהקשר שלהם מעמיק – אליאס מפתח רגשות. הוא מבין שמדובר באהבה ראשונה. החששות מתגובת המשפחה והסביבה הקרובה גורמים לו לשמור את תחושותיו לעצמו, והוא הולך ומסתבך בתוך מסכת של שקרים שמאיימת להרוס את הקשר היפה שנרקם בינו לבין חברו החדש.
סרט הביכורים של אנתוני שאטמן היה אחת ההפתעות הנעימות של פסטיבל ברלין האחרון. הבמאי הבלגי גרף שבחים על הבימוי הרגיש והאינטליגנטי וסומן כאחד הקולות המבטיחים של הקולנוע האירופי העכשווי.

יהיה טוב

זה כבר כמה עשורים שאנג׳י ופאט מנהלות חיים משותפים, אך עולמה של אנג׳י מתרסק כאשר לילה אחד פאט נרדמת ולא מתעוררת. היא זוכה לתמיכה ממעגל החברים הקרוב וגם ממשפחתה של פאט – לפחות בשלב הראשון. הבעיות מתחילות כשבני המשפחה לא מכבדים את האופן שבו ביקשה המנוחה להיקבר ונמשכות כשהם לוטשים עיניים לעבר הדירה של הזוג, שהייתה בבעלותה של פאט. בגלל שמדובר בזוג חד-מיני, לאנג'י אין חזקה משפטית להישאר בדירה, והיא נאלצת לצאת לחיים חדשים.
"יהיה טוב" הוא סרטו הארוך הרביעי של הבמאי הגאה ריי יונג, שזכה אצלנו בפסטיבל הקולנוע הגאה 2020 בציון לשבח על סרטו המופלא "סוק סוק". כעת הוא חוזר עם דרמה עדינה הכתובה ומבוימת לעילא, שזכתה בפרס הסרט הגאה הטוב ביותר בפסטיבל ברלין האחרון (פרס ה"טדי") ומאז מוצגת בפסטיבלי קולנוע רבים ברחבי העולם. במרכז הסרט הופעת משחק מרגשת במיוחד של פטרה או גה מאן.

אני בוטחת בך

סוזנה ונלידה (Nélida) נפגשו בנעוריהן במנזר, התאהבו ונטשו את ייעודן הדתי. הן בנו יחדיו בית, אימצו את אריקה בת ה-3 וחיו חיים מאושרים בחווה המשפחתית. ב-2006 שתי הנשים הואשמו ברצח ונידונו ל-20 שנות מאסר. מקרה שהפך לאירוע תקשורתי סנסציוני המשלב נזירות, לסביות, קנאה, יריבות, דעות קדומות, פוליטיקה, שחיתות וגם הורות. הרבה קרה ב-18 שנה שעברו מאז – נלידה יצא מהארון כגבר טרנס וכעת דניאל, אריקה כבר בת 24 ומבקרת את הוריה אשר חיים ביחד בכלא, ועדיין מתעקשים על חפותם.

הקולנוען אגוסטין טוסקנה המלווה את הצמד מאז 2019, מגמיש את חוקי ז'אנר הקולנוע התיעודי ומביא אל המסך דרמה אנושית על תא משפחתי מאחורי סורג ובריח. הוא משלב קולנוע תיעודי עם שחקניות מקצועיות ואסירות וגם מכניס קטעי מחזמר מקוריים, ובעיקר בוחר לבחור בצד אחד בלבד – העשייה הקולנועית, ללא נקיטת עמדה לגבי אשמתם או חפותם של גיבורי הסרט.
מדובר ביצירה קולנועית מקורית ומפתיעה בעוצמתה.