ידיים קשורות

הקרנה לכבוד פרס הוקרה לגילה אלמגור
האייקון הגדול ביותר של הקולנוע והתיאטרון הישראלי היא חברה ותיקה של קהילת הלהט"בק בישראל. היא השתתפה בסרט "מחבואים" (1979, דן וולמן) הנחשב לסרט הקולנוע הגאה הראשון בתולדות הקולנוע הישראלי. בשנת 2006 שיחקה בסרט "ידיים קשורות" אם המטפלת בבנה הגוסס ממחלת האיידס.

במאי הסרט דן וולמן זכה בפרס ההוקרה של הפסטיבל בשנת 2008.


במרכז הסרט "ידיים קשורות" עומדת מערכת יחסים סבוכה ורגישה בין אם מבוגרת לבנה החולה.
כמו באגדה הידועה "פרח לב הזהב" שבה יוצא ילד לחפש אחר הפרח שיציל את אמו החולה, כן ב"ידיים קשורות", בהיפוך תפקידים, יוצאת האם להשיג עשב (גראס) אשר יגאל את בנה ממכאוביו. יציאה נדירה מהבית, שאמורה הייתה להיות קצרה, הופכת למסע ארוך אל תוך הלילה התל-אביבי, שבו עולות מן העבר תמונות המאיימות להפיל חומות של הכחשה, מאחוריהן הסתתרה האם במשך שנים.

בסרט מופיעים עידו תדמור, גילה אלמגור, תומר שרון, נלי תגר, שרון שטרק, אולי שטרנברג.


לאחר ההקרנה "שאלות ותשובות" עם היוצר.

לרדוף אחרי איימי

בעקבות הסרט התיעודי הנפלא של סב רודג'רס "לרדוף אחרי 'צ'ייסינג איימי", היינו חייבים לקיים הקרנה אחת של הקלאסיקה שלא התיישנה הכי טוב של קווין סמית' "לרדוף אחרי איימי".
האם הסרט הוא הפנטזיה הלסבית מנקודת מבטו של גבר סטרייט? או האם הסרט בעצם מתאר את הניואנסים של זהות מינית מורכבת של אשה פאנסקסואלית\ביסית באופן יותר טוב מאשר סרטים רבים שנעשים אפילו היום?
הופעה חד פעמית של ג'ואי לורן אדאמס בתור אמנית הקומיקס הלסבית שבן אפלק מתאהב בה והיא מתאהבת בו חזרה. הסרט מעורר שאלות על הפלואידיות של נטיה מינית, חופש להגדרה עצמית ומיניות נשית שלפני 26 שנה הקדימו את זמנן בקולנוע המסחרי והיום עדיין רלוונטיות.

מומלץ מאוד לצפות בסרט התיעודי של סב רודג'רס "לרדוף אחרי 'צ'ייסינג איימי" שמספק לסרט הקלאסי של סמית' רבדים נוספים.

לגעת בירח

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


.

חוגגים 50 שנה לסינמטק תל אביב עם קלאסיקות גאות

הקרנה לכבוד עשור ליציאת הסרט

השנה היא 1951 והמשוררת אליזבת בישופ מחפשת השראה. היא עוזבת את ביתה בניו יורק ונוסעת לריו שטופת השמש לבקר את מארי מורס, ידידה מימי הלימודים. אליזבת, עם החינוך השמרני והאופי הסגור, מתקשה להסתגל לחושניות הברזילאית ובעיקר לבת זוגה של מארי, הארכיטקטית לוטה דה מסדו סוארס (שלימים תתכנן את פארק פלמינגו המפורסם בריו דה ז'ניירו). קבלת הפנים הצוננת של לוטה מפשירה עד מהרה והיא מנסה לשכנע את אליזבת לעבור לגור איתה ועם מארי באחוזה המרהיבה ורחבת הידיים. מארי מסתייגת, אבל לוטה רוצה את שתי הנשים לעצמה.

שיריה המרגשים של אליזבת בישופ הם לבו של הסרט שעוקב אחר פרק חשוב בחייה של המשוררת זוכת פרס הפוליצר. הסרט מתהדר גם בהופעות מצוינות של השחקנית האוסטרלית מירנדה אוטו כאליזבת וכוכבת הטלנובלות הברזילאית גלוריה פירז כלוטה. אי אפשר גם שלא להזכיר את השחזור התקופתי המוקפד והאלגנטי.
מבוסס על ספרה של כרמן ל. אוליביירה.

בשיתוף שגרירות ברזיל

מסיבת נישואין

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


.

חוגגים 50 שנה לסינמטק תל אביב עם קלאסיקות גאות

הקרנה לכבוד 30 ליציאת הסרט
ויי טונג, מהגר סיני בן 30 ומשהו מטייואן, "עשה את זה" באמריקה. הוא קיבל אזרחות, עסק הנדל"ן שלו משגשג, חשבון הבנק שלו תופח ומה שחשוב מכל, חיי האהבה שלו פורחים. הבעיה היא שהוריו רוצים נכדים ולוחצים עליו להינשא, ואילו הוא חי עם אהבת חייו – סיימון, צעיר ניו-יורקי מקסים שכבר למד את רזי הבישול הסיני. סיימון מציע פתרון – באחת הדירות שמשכיר ויי טונג חיה ויי ויי, אמנית עניה נטולת גרין קארד. נישואין פיקטיביים יכולים לפתור גם את הבעיה שלה. לכאורה רעיון נפלא, הכל נראה מושלם עד שמגיעים ההורים מטייוואן כדי לחגוג לבנם מסיבת נישואין גרנדיוזית…
"מסיבת נישואין", סרטו השני של הבמאי הידוע אנג לי ("נמר דרקון", "הר ברוקבק" ועד רבים), זכה בפרס 'דב הזהב' בפסטיבל ברלין 1993. מיטשל ליכטנשטיין המשחק ברגישות את סיימון הוא בנו של הצייר המפורסם.
הקרנת 35 מ"מ.

חסד מופלא

עותק דיגיטלי משוחזר של סרטו האחרון של עמוס גוטמן, שנחשב לפסגת יצירתו הקולנועית.

יונתן בן ה-18 עזב את בית אמו כדי לחיות בעיר הגדולה תל־אביב, אך הוא אינו מאושר. סדר היום שלו מופר כשהוא פוגש את תומאס, גבר בשנות ה-30 לחייו, שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק כדי להיפרד מאמו וסבתו. הוא מנסה לשקם את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שתיהן, ומסתיר את היותו חולה איידס. בין תומאס ליונתן מתפתח קשר הססני. יונתן הנלהב תולה את כל תקוותיו לאושר בחברו החדש, אך תומאס המרוחק והמסתורי יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. כוחה של האהבה מכה בפניו של תומאס, שכורע תחת הפחד מהמוות.
“חסד מופלא” נוצר בתחילת שנות ה-90, לפני עידן הפוליטיקלי-קורקט בכל הנוגע למחלת האיידס, ועם זאת הוא עדיין מצליח לרגש בזכות הבימוי העדין והמשחק המעולה.

הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992 ובעוד שלל פרסים בינלאומיים.
על הצילום היפיפיה של הסרט אחראי אמנון זלאייט ועל המוסיקה המקורית המופלאה ארקדי דוכין. ערכה למופת עינת גלזר-זרחין.
העותק המשוחזר הופק בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים בשיתוף קרן הקולנוע הישראלי ומפעל הפיס.

תודה מיוחדת למורין פרידמן.

קטע מתוך "עמוס גוטמן: במאי קולנוע"

אלים ומפלצות

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


.

חוגגים 50 שנה לסינמטק תל אביב עם קלאסיקות גאות

הקרנה לכבוד 25 ליציאת הסרט
עיבוד לספרו של כריסטופר בראם שבמרכזו תיאור דמיוני של ימיו האחרונים של הבמאי ג'יימס ווייל ("פרנקנשטיין", 1931).
העלילה מתרחשת בשנת 1957. גנן צעיר וחסון מגיע לעבוד בביתו של ווייל, ובין שני הגברים מתפתחת מערכת יחסים המבוססת על התגרות, פיתוי, התנגדות ודחייה. הסרט עורך הקבלה בין חייו הפרטיים של ווייל, שהיה אחד הקולנוענים ההומוסקסואלים המוצהרים הבודדים בהוליווד הקלאסית (ועל כך הוא גם כנראה שילם מחיר), לבין סרטי האימה הקלאסיים והקאמפיים שהוא יצר.
קונדון ביים סרט אלגנטי ואינטליגנטי באופן פשוט המצליח לגעת בלב. בנוסף לכך יש כאן שלושה שחקנים מעולים הנמצאים בשיא כוחם: איאן מק'קלן המגלם את ווייל ולין רדגרייב כעוזרת הבית, שהיו מועמדים לאוסקר על תפקידיהם, וברנדון פרייזר (שזכה השנה באוסקר על תפקידו ב"לווייתן") מספק כאן הופעה נועזת ומפתיעה.
הקרנת 35 מ"מ.

זה גילה, זה אני

.


הקרנה חינם למנויי סינמטק


לאחר ההקרנה "שאלות ותשובות" עם היוצר.


.
סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".

לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)