קלאסיקה Archives

בר 51

סרטו השני באורך מלא של עמוס גוטמן, מתאר את סיפורם של אח ואחות הנוטשים את ביתם הכפרי לאחר מות אמם ומנסים את מזלם בתל אביב. המעבר מוביל אותם להיכרות עם אפולוניה, הבעלים של "בר 51" הסליזי, שנותנת להם עבודה, בעיקר בשל משיכתה המינית העזה לאח המאוהב בסתר באחותו. את אפולוניה גולדשטיין מגלמת עדה ולרי טל, שחקנית הקולנוע הטרנסג'נדרית הראשונה בתולדות הקולנוע הישראלי, ואילו דמותה מבוססת על גילה גולדשטיין אשר הופיעה ב-"בר 51" האמיתי.

הסרט "בר 51" הוא יצירה מסוגננת המזכירה את יצירותיהם המוקדמות של פאסבינדר ואלמודובר.

הסרט מכיל תאורי אלימות, כולל אלימות מינית ואובדנות.

נגוע

סרט הקולנוע הראשון של עמוס גוטמן הוא יצירה קולנועית פורצת דרך ונחשבת לסרט הישראלי הראשון באורך מלא שעסק בצורה ישירה ובאופן רציני בעולם של הומוסקסואלים בישראל.
רֹובי גר אצל סבתו ועובד בחנות המכולת שלה. לרובי שתי אובססיות בחייו: סרטים וגברים. התנסויותיו המיניות מתועלות כולן למימוש חלומו: להיות במאי קולנוע.

את שאהבה נפשי

20 שנה ליצירתה פורצת הדרך של אילאיל אלכסנדר

לאחר הקרנת הסרט שיחה עם יוצרת הסרט ועם פעילות חברתיות במגזר הלסבי הדתי.

סרט קולנוע תיעודי ישראלי משנת 2004, שזכה בפרס אופיר לסרט התעודה הטוב ביותר, בבימויה ובהפקתה של אילאיל אלכסנדר.
הסרט מציג את סיפורן של שלוש נשים לסביות חרדיות המתגוררות בירושלים ונאבקות בשאלת נטייתן המינית ומשיכתן לנשים. הסרט מציג את הקונפליקטים העומדים בפניהן בין רצונן לממש את תשוקתן ואהבתן המינית האותנטית לבין נאמנותן למשפחתן ולאמונתן הדתית. הסרט עוקב אחר מהלך חייהן ובחירותיהן הקשות.
שם הסרט לקוח משיר השירים ג,א: ”עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו”.

הסרט הופץ בבתי הקולנוע ובערוצי הטלוויזיה בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, דנמרק, פולין וגם בישראל.

פרחים של מרציפן

הקרנה מיוחדת לזכרה של רותם קלדרון ז"ל, אמו של אדם קלדרון
כל ההכנסות מההקרנה יתרמו לשיקום קיבוץ בארי
הקרנה בנוכחות: מיקה קלדרון, נולי עומר, טל קלאי, אפרת אביב

אדם קלדרון, יליד קיבוץ בארי, צילם את סרטו הראשון באורך מלא "פרחים של מרציפן" בקיבוץ בארי במהלך מבצע "עמוד ענן". עלילת הסרט קיבלה השראה מאירועים בחיי אמו, רותם ז"ל, שגם הייתה מעורבת בהפקתו. עשור חלף מאז יציאת הסרט הכל כך מיוחד ויוצא הדופן בנוף הקולנוע הישראלי. סרטו השני של קלדרון, "השחיין", הוקרן ב-TLVfest בשנת 2022.

בזמן שהדס עובדת כהרגלה במכבסת הקיבוץ, היא מתבשרת שמשה בעלה נהרג בתאונת דרכים. בשנייה אחת מתרסק עולמה כשאיבדה את היקר לה מכל. לאחר שנת אבל כואבת, השגרה בקיבוץ חונקת והיא אינה מסוגלת להמשיך הלאה בחייה. הדס עוזבת את הקיבוץ בו חיה מיום היוולדה לטובת חיים חדשים בתל אביב. פרובינציאלית וחסרת כל היא חולקת דירה עם פטל, אישה טרנסית תוססת, ועובדת במלצרות. המסע אל העיר הגדולה אמנם מעמת את הדס עם נעוריה שלא ישובו, אך גם עם חלומותיה שטרם הוגשמו, והיא בוחרת לממש את תשוקותיה שהותירה במכבסת הקיבוץ הקולקטיבית. היא פותחת מקום משלה וחווה פריחת מרציפן מאוחרת.

חימו מלך ירושלים

סרטו השלישי של עמוס גוטמן מבוסס על ספרו של יורם קניוק באותו השם משנת 1965.
על אף שהסרט אינו עוסק בתמות להט"ביות מפורשות ומדובר בסרט קולנוע על מלחמת השחרור, הוא כן מלא בביקורת כלפי הערכים הקיימים בחברה והאתוס הבעייתי של גבריות. הצפייה בו מוכיחה שגוטמן היה יוצר בעל שפה אישית וייחודית והמשיך את סגנונו מסרטיו הקודמים גם לתוך סרט מיוחד זה. בסרט נוכח סאבטקסט הומוארוטי, וכן מערכות יחסים מורכבות בין החיילים הפצועים, במיוחד בין פרנג'י ואסא (בגילומם של עמירם גבריאל ודב נבון הצעירים).
חמוטל, האחות המתנדבת בבית חולים צבאי מאולתר בתוך מנזר, מפתחת משיכה בלתי מוסברת לחימו שנפצע קשה בקרב על ירושלים. היחס המועדף מעורר קנאה בקרב הפצועים האחרים ושם זרקור על המתח שבין משיכה ודחייה, חמלה וכאב, כוח החיים ותאוות המוות – קונפליקט המוצא ביטויו גם בדיאלוגים רוויים הומור מקברי פרי עטה של עדנה מזי"א.

סיפורי בדים – סרטו הגנוז של עמוס גוטמן

"סיפורי בדים", סרטו הראשון של עמוס גוטמן, שהתגלה בגנזך ערוץ 1, מספק תמונת מצב של האופנה בישראל, אבל יותר מכך חושף את חבלי לידתו של אחד מחשובי הקולנוענים שקמו לנו.
"סיפורי בדים" הופק ב-1978, חמש שנים לפני שגוטמן ביים את "נגוע", סרטו העלילתי הראשון. לכאורה, מדובר בסרט תיעודי שסוקר את עולם האופנה הישראלי בסוף שנות השבעים, אבל בעצם מדובר ביצירה שמשתמשת בעולם האופנה כסוג של שפה קולנועית דרך סגנונות שונים בין סצנה אחת לשנייה. זהו אינו סרט תיעודי שגרתי שבו אנשים מדברים לצד תצוגות אופנה, אלא מסע כמעט סוריאליסטי למה שגוטמן עצמו תפס וראה כאופנה. הסרט הייחודי עצבן את ראשי הערוץ הראשון ומבקרי הטלוויזיה ולאחר הקרנה אחת נזרק לארכיון. הסרט נמצא ב-2010 הודות למאמציו של איתי יעקב ועבר שיפוץ.
בסרט משתתפים: גדעון אוברזון, פיני לייטרסדורף, לאה גוטליב, רוז'י בן יוסף, תמרה יובל-ג'ונס ואבי שנצר; ובין הדוגמניות ניתן למצוא את חניתה צנטנר, קארן דונסקי, תמי בן עמי וחלי גולדנברג.

ההקרנה באדיבות ארכיון הסרטים, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 1

ירושלים גאה להציג

לאחר ההקרנה יתקיים פאנל בהנחיית יוצר הסרט ניצן גלעדי עם שלוש אקטיביסטיות: רעות נגר (תל אביב), שירי בר און (מצפה רמון) ונאווה דיסנצ'יק (ראש העין).

בחודש אוגוסט 2006, עמדה ירושלים לארח, לראשונה בהיסטוריה, את אירועי הגאווה העולמיים (WorldPride), שינעלו במצעד הגאווה המסורתי. האירוע המתוכנן חולל סערה בעיר, שמאז ומעולם הייתה מלאת סתירות ומאבקים. העובדה כי המצעד הבינלאומי עמד להתקיים בעיר הקדושה, הצית את העיר וגרם לתבערה. הסרט עוקב אחר המאבק הבלתי מתפשר של אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים למנוע את אירועי הגאווה, שלטענתם "מחלל את העיר הקדושה", ומנגד אנשי 'הבית הפתוח' – המרכז הקהילתי הגאה המארגן את האירוע – עומדים איתנים אל מול כוח יצרי ואלים המאיים לא רק על זכותם לצעוד.

הזמן הורוד

לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל עם יאיר קדר, אליוט, עו"ד מיכל עדן, ועומר אוחנה.
שיחה על מצב הקהילה הגאה לפני 15 שנה (כאשר הסרט יצא) ומה מצבה היום. מה השתפר ומה עוד לא?

דרך סיפור המסגרת של יומן הגאווה האישי של יאיר קדר, שליווה את הקהילה הגאה בישראל כעורך בעיתונו "הזמן הוורוד" – הסרט מספר סיפור של מסע – מימי הארון והדיכוי, דרך המאבק לשיוויון זכויות ולגיבוש זהות – דרך האנשים שמאחורי הקלעים ומלפני הקלעים, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים.

עיניים פקוחות

אהרון הוא שוחט מכובד בעל אטליז, נשוי לרבקה ואב לשני בנים, החי ומתפרנס באחת הקהילות החרדיות בירושלים.
כשאהרון מחפש עוזר באטליז שימלא את תפקידו של אביו שנפטר, מגיע למקום באקראי עזרי, אברך יפה תואר, המחפש מקום ללון בו. אהרון לוקח את עזרי תחת חסותו ומשכין אותו בקיטון האחורי שבאטליז. אהרון מדריך את עזרי במלאכת הבשר, משתף אותו בחיי הקהילה התורניים, ומארח אותו בביתו. באחד הימים כשהם נוסעים יחד למקווה מרוחק, נוצר ביניהם קשר עמוק אשר מטלטל את עולמו של אהרון. בליבו של אהרון נרקמים רגשות עמוקים כלפי עזרי. הוא מבלה אתו יותר ויותר זמן, מזניח את משפחתו ואת חיי הקהילה, ונסחף למערבולת חושים ממנה אין הוא מסוגל לצאת.

חסד מופלא

עותק דיגיטלי משוחזר של סרטו האחרון של עמוס גוטמן, שנחשב לפסגת יצירתו הקולנועית.

יונתן בן ה-18 עזב את בית אמו כדי לחיות בעיר הגדולה תל־אביב, אך הוא אינו מאושר. סדר היום שלו מופר כשהוא פוגש את תומאס, גבר בשנות ה-30 לחייו, שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק כדי להיפרד מאמו וסבתו. הוא מנסה לשקם את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שתיהן, ומסתיר את היותו חולה איידס. בין תומאס ליונתן מתפתח קשר הססני. יונתן הנלהב תולה את כל תקוותיו לאושר בחברו החדש, אך תומאס המרוחק והמסתורי יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. כוחה של האהבה מכה בפניו של תומאס, שכורע תחת הפחד מהמוות.
“חסד מופלא” נוצר בתחילת שנות ה-90, לפני עידן הפוליטיקלי-קורקט בכל הנוגע למחלת האיידס, ועם זאת הוא עדיין מצליח לרגש בזכות הבימוי העדין והמשחק המעולה.

הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992 ובעוד שלל פרסים בינלאומיים.
על הצילום היפיפיה של הסרט אחראי אמנון זלאייט ועל המוסיקה המקורית המופלאה ארקדי דוכין. ערכה למופת עינת גלזר-זרחין.
העותק המשוחזר הופק בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים בשיתוף קרן הקולנוע הישראלי ומפעל הפיס.

תודה מיוחדת למורין פרידמן.

קטע מתוך "עמוס גוטמן: במאי קולנוע"