תחילת המאה ה-18. אנגליה נמצאת במלחמה עם צרפת. המלכה אן הנוטה לחולי יושבת על כס המלוכה, אך חברתה הקרובה ליידי שרה צ'רצ'יל מנהלת את ענייני המדינה במקומה. כאשר לארמון מגיעה משרתת חדשה בשם אביגיל, אישיותה הכובשת קוסמת לשרה. שרה לוקחת את אביגיל תחת חסותה. בעוד הפוליטיקה וענייני המלחמה גוזלים את זמנה של שרה, אביגיל ממלאת את הפער כבת לווייתה של המלכה.
הסרט זמין לצפייה גם בערוץ דיסני+
לראשונה על מסך הקולנוע בישראל – "העיניים של תמי פיי". הסרט שזיכה את ג'סיקה צ'סטיין בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. מבוסס על סרט תיעודי בעל אותו שם של יוצרי "המרוץ לדראג של רופול".
בהופעה שובת לב ג'סיקה צ'סטיין עוברת טרנספורמציה מלאה והופכת לתמי פיי בייקר, מנחת הטלוויזיה האוונגליסטית. האישה שבנתה לצד בעלה ג'ים בייקר (אנדרו גארפילד), אימפריה כלכלית בשווי מיליוני דולרים. בשנות ה-70 וה-80 תוכנית טלוויזיה הפופולרית שלה ודמותה עתירת האיפור היו לעיתים מושא ללעג בקרב תוכניות אירוח ואקטואליה ובמערכונים של SNL, מה שהפך אותה לאייקון תרבותי גם עבור אלו שמעולם לא צפו בתוכנית שלה.
הבמאי מייקל שוואלטר ("חוליי אהבה") מביא אל המסך הגדול בכנות וחמלה דיוקן אנושי הרחוק מהקריקטורה שתמי פיי הפכה להיות. מההתחלה הצנועה שלה כילדה, דרך החיזורים של ג'ים בקולג' והחתונה שהוריה לא ממש תמכו בה, ההצלחה הגדולה והרשעתו של ג'ים בהונאה. על אף שתמי פיי היתה נוצריה אוונגליסטית אדוקה היא תמכה בקהילה הגאה ואף היתה בין הראשונות באגף הרפובליקני השמרני שראיינה בחמלה חולה איידס בשיא המגפה, מה שעורר זעם רב בקרב תומכיה ואת חמתו של מנהיג האוונגליסטים, הכומר ג'רי פולוול.
צ'סטיין לא פחות ממדהימה בנעליה של תמי פיי. היא מצליחה ליצור דמות אנושית, צבעונית, שתמיד מגיעה מאופרת ומוכנה לתת הופעה בלתי נשכחת גם כשהמצלמת הטלוויזיה איננה פועלת.
הסרט זמין לצפייה גם בערוץ דיסני+
לפני הסרט: פאנל שחקניות קולנוע וטלוויזיה בהנחיית אסתי זקהיים (זוכת פרס אופיר על "עפולה אקספרס") ובהשתתפות הדס ירון (זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה ופרס אופיר על תפקידה ב"למלא את החלל"), מורן רוזנבלט (זוכת פרס אופיר על "חתונה מנייר"), סיון לוי (זוכת פרס אופיר על "שש פעמים") וליעוז לוי (כוכבת הסדרות "המדובב" ו"מלאך משחית").
25 שנים לסרט "הכל אודות אמא"
זוכה פרס האוסקר לסרט הזר 2000. סרטו ה־13 של אלמודובר הוא מלודרמה נהדרת המתארת את מסעה של מנואלה ממדריד לברצלונה, בחיפוש אחר הגבר שעזבה לפני 18 שנה, כדי לספר לו על בנם המשותף, שמעולם לא זכה להכיר את אביו לפני שנהרג בתאונה.
“הכל אודות אמא” הוא אלמודובר בשיאו, עם דמויות חד פעמיות, אסתטיקה שופעת, והומור שנון לצד בשלות, הבנה דקה לנפש האדם, והיכולת לחבר כוחות אלו לפצצת רגשות.
בשיתוף שגרירות ספרד
סרטו השני באורך מלא של עמוס גוטמן, מתאר את סיפורם של אח ואחות הנוטשים את ביתם הכפרי לאחר מות אמם ומנסים את מזלם בתל אביב. המעבר מוביל אותם להיכרות עם אפולוניה, הבעלים של "בר 51" הסליזי, שנותנת להם עבודה, בעיקר בשל משיכתה המינית העזה לאח המאוהב בסתר באחותו. את אפולוניה גולדשטיין מגלמת עדה ולרי טל, שחקנית הקולנוע הטרנסג'נדרית הראשונה בתולדות הקולנוע הישראלי, ואילו דמותה מבוססת על גילה גולדשטיין אשר הופיעה ב-"בר 51" האמיתי.
הסרט "בר 51" הוא יצירה מסוגננת המזכירה את יצירותיהם המוקדמות של פאסבינדר ואלמודובר.
הסרט מכיל תאורי אלימות, כולל אלימות מינית ואובדנות.
הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן
לפני ההקרנה: הופעה מוזיקלית קצרה של אביב שריקי בהשראת יצירתו של עמוס גוטמן.
סרט הקולנוע הראשון של עמוס גוטמן הוא יצירה קולנועית פורצת דרך ונחשבת לסרט הישראלי הראשון באורך מלא שעסק בצורה ישירה ובאופן רציני בעולם של הומוסקסואלים בישראל.
רֹובי גר אצל סבתו ועובד בחנות המכולת שלה. לרובי שתי אובססיות בחייו: סרטים וגברים. התנסויותיו המיניות מתועלות כולן למימוש חלומו: להיות במאי קולנוע.
הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן
.
20 שנה ליצירתה פורצת הדרך של אילאיל אלכסנדר
לאחר הקרנת הסרט שיחה עם יוצרת הסרט ועם פעילות חברתיות במגזר הלסבי הדתי – זהורית שורק ו-איה כנען.
סרט קולנוע תיעודי ישראלי משנת 2004, שזכה בפרס אופיר לסרט התעודה הטוב ביותר, בבימויה ובהפקתה של אילאיל אלכסנדר.
הסרט מציג את סיפורן של שלוש נשים לסביות חרדיות המתגוררות בירושלים ונאבקות בשאלת נטייתן המינית ומשיכתן לנשים. הסרט מציג את הקונפליקטים העומדים בפניהן בין רצונן לממש את תשוקתן ואהבתן המינית האותנטית לבין נאמנותן למשפחתן ולאמונתן הדתית. הסרט עוקב אחר מהלך חייהן ובחירותיהן הקשות.
שם הסרט לקוח משיר השירים ג,א: ”עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו”.
הסרט הופץ בבתי הקולנוע ובערוצי הטלוויזיה בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, דנמרק, פולין וגם בישראל.
הקרנה מיוחדת לזכרה של רותם קלדרון ז"ל, אמו של אדם קלדרון.
כל ההכנסות מההקרנה יתרמו לשיקום קיבוץ בארי.
לפני ההקרנה: דברי פתיחה
לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם מיקה קלדרון, השחקניות: נולי עומר, טל קלאי, אפרת אביב והמפיק אורי הוד.
אדם קלדרון, יליד קיבוץ בארי, צילם את סרטו הראשון באורך מלא "פרחים של מרציפן" בקיבוץ בארי במהלך מבצע "עמוד ענן". עלילת הסרט קיבלה השראה מאירועים בחיי אמו, רותם ז"ל, שגם הייתה מעורבת בהפקתו. עשור חלף מאז יציאת הסרט הכל כך מיוחד ויוצא הדופן בנוף הקולנוע הישראלי. סרטו השני של קלדרון, "השחיין", הוקרן ב-TLVfest בשנת 2022.
בזמן שהדס עובדת כהרגלה במכבסת הקיבוץ, היא מתבשרת שמשה בעלה נהרג בתאונת דרכים. בשנייה אחת מתרסק עולמה כשאיבדה את היקר לה מכל. לאחר שנת אבל כואבת, השגרה בקיבוץ חונקת והיא אינה מסוגלת להמשיך הלאה בחייה. הדס עוזבת את הקיבוץ בו חיה מיום היוולדה לטובת חיים חדשים בתל אביב. פרובינציאלית וחסרת כל היא חולקת דירה עם פטל, אישה טרנסית תוססת, ועובדת במלצרות. המסע אל העיר הגדולה אמנם מעמת את הדס עם נעוריה שלא ישובו, אך גם עם חלומותיה שטרם הוגשמו, והיא בוחרת לממש את תשוקותיה שהותירה במכבסת הקיבוץ הקולקטיבית. היא פותחת מקום משלה וחווה פריחת מרציפן מאוחרת.
סרטו השלישי של עמוס גוטמן מבוסס על ספרו של יורם קניוק באותו השם משנת 1965.
על אף שהסרט אינו עוסק בתמות להט"ביות מפורשות ומדובר בסרט קולנוע על מלחמת השחרור, הוא כן מלא בביקורת כלפי הערכים הקיימים בחברה והאתוס הבעייתי של גבריות. הצפייה בו מוכיחה שגוטמן היה יוצר בעל שפה אישית וייחודית והמשיך את סגנונו מסרטיו הקודמים גם לתוך סרט מיוחד זה. בסרט נוכח סאבטקסט הומוארוטי, וכן מערכות יחסים מורכבות בין החיילים הפצועים, במיוחד בין פרנג'י ואסא (בגילומם של עמירם גבריאל ודב נבון הצעירים).
חמוטל, האחות המתנדבת בבית חולים צבאי מאולתר בתוך מנזר, מפתחת משיכה בלתי מוסברת לחימו שנפצע קשה בקרב על ירושלים. היחס המועדף מעורר קנאה בקרב הפצועים האחרים ושם זרקור על המתח שבין משיכה ודחייה, חמלה וכאב, כוח החיים ותאוות המוות – קונפליקט המוצא ביטויו גם בדיאלוגים רוויים הומור מקברי פרי עטה של עדנה מזי"א.
הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן
לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל עם העיתונאי איתי יעקב ומעצבי האופנה: דורין פרנקפורט ו-יובל כספין.
"סיפורי בדים", סרטו הראשון של עמוס גוטמן, שהתגלה בגנזך ערוץ 1, מספק תמונת מצב של האופנה בישראל, אבל יותר מכך חושף את חבלי לידתו של אחד מחשובי הקולנוענים שקמו לנו.
"סיפורי בדים" הופק ב-1978, חמש שנים לפני שגוטמן ביים את "נגוע", סרטו העלילתי הראשון. לכאורה, מדובר בסרט תיעודי שסוקר את עולם האופנה הישראלי בסוף שנות השבעים, אבל בעצם מדובר ביצירה שמשתמשת בעולם האופנה כסוג של שפה קולנועית דרך סגנונות שונים בין סצנה אחת לשנייה. זהו אינו סרט תיעודי שגרתי שבו אנשים מדברים לצד תצוגות אופנה, אלא מסע כמעט סוריאליסטי למה שגוטמן עצמו תפס וראה כאופנה. הסרט הייחודי עצבן את ראשי הערוץ הראשון ומבקרי הטלוויזיה ולאחר הקרנה אחת נזרק לארכיון. הסרט נמצא ב-2010 הודות למאמציו של איתי יעקב ועבר שיפוץ.
בסרט משתתפים: גדעון אוברזון, פיני לייטרסדורף, לאה גוטליב, רוז'י בן יוסף, תמרה יובל-ג'ונס ואבי שנצר; ובין הדוגמניות ניתן למצוא את חניתה צנטנר, קארן דונסקי, תמי בן עמי וחלי גולדנברג.
ההקרנה באדיבות ארכיון הסרטים, הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 1
הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן
לאחר ההקרנה יתקיים פאנל בהנחיית יוצר הסרט ניצן גלעדי עם שלוש אקטיביסטיות: רעות נגר (תל אביב), שירי בר און (מצפה רמון) ונאווה דיסנצ'יק (ראש העין).
בחודש אוגוסט 2006, עמדה ירושלים לארח, לראשונה בהיסטוריה, את אירועי הגאווה העולמיים (WorldPride), שינעלו במצעד הגאווה המסורתי. האירוע המתוכנן חולל סערה בעיר, שמאז ומעולם הייתה מלאת סתירות ומאבקים. העובדה כי המצעד הבינלאומי עמד להתקיים בעיר הקדושה, הצית את העיר וגרם לתבערה. הסרט עוקב אחר המאבק הבלתי מתפשר של אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים למנוע את אירועי הגאווה, שלטענתם "מחלל את העיר הקדושה", ומנגד אנשי 'הבית הפתוח' – המרכז הקהילתי הגאה המארגן את האירוע – עומדים איתנים אל מול כוח יצרי ואלים המאיים לא רק על זכותם לצעוד.
