לאחר הקרנת הסרט יתקיים פאנל עם יאיר קדר, אליוט, עו"ד מיכל עדן, ועומר אוחנה.
שיחה על מצב הקהילה הגאה לפני 15 שנה (כאשר הסרט יצא) ומה מצבה היום. מה השתפר ומה עוד לא?
דרך סיפור המסגרת של יומן הגאווה האישי של יאיר קדר, שליווה את הקהילה הגאה בישראל כעורך בעיתונו "הזמן הוורוד" – הסרט מספר סיפור של מסע – מימי הארון והדיכוי, דרך המאבק לשיוויון זכויות ולגיבוש זהות – דרך האנשים שמאחורי הקלעים ומלפני הקלעים, תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים.
לפני ההקרנה דברי פתיחה של יוצרי הסרט.
אהרון הוא שוחט מכובד בעל אטליז, נשוי לרבקה ואב לשני בנים, החי ומתפרנס באחת הקהילות החרדיות בירושלים.
כשאהרון מחפש עוזר באטליז שימלא את תפקידו של אביו שנפטר, מגיע למקום באקראי עזרי, אברך יפה תואר, המחפש מקום ללון בו. אהרון לוקח את עזרי תחת חסותו ומשכין אותו בקיטון האחורי שבאטליז. אהרון מדריך את עזרי במלאכת הבשר, משתף אותו בחיי הקהילה התורניים, ומארח אותו בביתו. באחד הימים כשהם נוסעים יחד למקווה מרוחק, נוצר ביניהם קשר עמוק אשר מטלטל את עולמו של אהרון. בליבו של אהרון נרקמים רגשות עמוקים כלפי עזרי. הוא מבלה אתו יותר ויותר זמן, מזניח את משפחתו ואת חיי הקהילה, ונסחף למערבולת חושים ממנה אין הוא מסוגל לצאת.
לפני ההקרנה: "מדברים על עמוס גוטמן" – פאנל עם שחקנים ואנשי צוות שעבדו עם עמוס גוטמן ויספרו על חוויותיהם.
עותק דיגיטלי משוחזר של סרטו האחרון של עמוס גוטמן, שנחשב לפסגת יצירתו הקולנועית.
יונתן בן ה-18 עזב את בית אמו כדי לחיות בעיר הגדולה תל־אביב, אך הוא אינו מאושר. סדר היום שלו מופר כשהוא פוגש את תומאס, גבר בשנות ה-30 לחייו, שחזר ארצה אחרי שנים רבות בניו־יורק כדי להיפרד מאמו וסבתו. הוא מנסה לשקם את מערכת היחסים המורכבת שלו עם שתיהן, ומסתיר את היותו חולה איידס. בין תומאס ליונתן מתפתח קשר הססני. יונתן הנלהב תולה את כל תקוותיו לאושר בחברו החדש, אך תומאס המרוחק והמסתורי יודע שהקשר ביניהם הוא בהכרח זמני. כוחה של האהבה מכה בפניו של תומאס, שכורע תחת הפחד מהמוות.
“חסד מופלא” נוצר בתחילת שנות ה-90, לפני עידן הפוליטיקלי-קורקט בכל הנוגע למחלת האיידס, ועם זאת הוא עדיין מצליח לרגש בזכות הבימוי העדין והמשחק המעולה.
הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ב-1992 ובעוד שלל פרסים בינלאומיים.
על הצילום היפיפיה של הסרט אחראי אמנון זלאייט ועל המוסיקה המקורית המופלאה ארקדי דוכין. ערכה למופת עינת גלזר-זרחין.
העותק המשוחזר הופק בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים בשיתוף קרן הקולנוע הישראלי ומפעל הפיס.
תודה מיוחדת למורין פרידמן.
קטע מתוך "עמוס גוטמן: במאי קולנוע"
הסרט הוא חלק מרטרוספקטיבה של עמוס גוטמן
סרט הפולחן התיעודי של אלון ויינשטוק עם קהל שחוזר מדי שנה וממלא את האולם במטרה אחת: ליהנות מהגיגיה של גילה גולדשטיין ולהתרגש מסיפור חייה של אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בתולדות ישראל ואייקון תל אביבי שהפכה לאגדה עוד בחייה.
גילה נולדה בעיר התחתית של חיפה בשנות החמישים, אפילו כשחקן כדורגל צעיר במכבי חיפה, היא תמיד ידעה שהיא למעשה אישה. בשנות העשרים המוקדמות שלה היא עברה לתל-אביב, הרוויחה את משכורתה מזנות בתל ברוך וחשפנות במועדונים.
בשנת 2003 היא קיבלה תואר יקירת הקהילה על תרומתה ומאבקה החברתי לאורך השנים.
הסרט צולם במהלך השנים 1997–2010 ומתאר את עולמה של גילה, שלמרות הקשיים הרבים והשנים שחלפו עדיין שמרה על אופטימיות והרגישה תמיד צעירה. כי גילה היא האחת והיחידה, וכפי שהיא טוענת בשפתה הייחודית והשערורייתית: "זה גילה, זה אני".
לזכרה של גילה גולדשטיין
(18 בדצמבר 1947 – 5 בפברואר 2017)
