השיבה

אחרי שהצגנו בפסטיבל 2021 את "השבר", סרטה המעולה של הבמאית קתרין קורסיני, היא חוזרת עם דרמה מעניינת נוספת שהשתתפה בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן.
חדיג'ה (Khédidja) עובדת אצל משפחה פריזאית עשירה שהציעה לה לטפל בילדים שלהם במהלך חופשת הקיץ באי קורסיקה. היא מביאה איתה את שתי בנותיה המתבגרות ג'סיקה ופארה. זו הזדמנות עבור האם ושתי בנותיה לחזור לאי שעזבו בחופזה 15 שנה קודם לכן בנסיבות טרגיות. בעוד האם מתחבטת בזיכרונותיה, שתי הבנות מתמכרות לכל פיתוי הקיץ: מפגשים בלתי צפויים, חוויות אהבה ראשונה ומסיבות אל תוך הלילה. בין לבין גם צצות שאלות על העבר המשפחתי באי, מה שמוביל את הבנות לגלות שישנם צדדים נוספים לגרסה של אמן אותם היא לא חשפה.

כמו בסרטה הקודם, קורסיני יוצרת מיקרוקוסמוס חברתי של מתחים על רקע גזע, מין ומגדר עם סיפור נשי מעצים ומרגש. "השיבה" הוא דרמה שלא תשאיר את קהל אדיש לכל אורכו.

 

בשיתוף שגרירות צרפת

עשרים אלף מינים של דבורים

סרט הביכורים המופלא של אסטיבליז אורסולה סולגורן השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין וזיכה את סופיה אוטרו, השחקנית הצעירה בת ה-10, בפרס לתפקיד הראשי הטוב ביותר.

מדובר בדרמה משפחתית פסטורלית, אפילו ניתן להגדיר את האווירה שלה כאימפרסיוניסטית. הסרט צולם בחבל הבאסקים שבצפון ספרד ועוקב אחר חופשת הקיץ של אם ושלושת ילדיה. על רקע סביבה כפרית שמרנית לוסיה בת השמונה אינה יכולה עוד לשמור בבטן את הסוד שלה.

אסטיבליז אורסולה סולגורן, שזהו סרטה הארוך הראשון, יוצרת דרמה שטופת שמש וחשופה באופן רגשי.
היא לוקחת את הקהל למסע קולנועי אינטימי כאשר היא מתארת את עולמן של גיבורות הסרט – הבת, האם, הסבתא והנשים השונות החיות בכפר הבסקי שבו הן הכוח המניע והשולט. הן מגוונות ושונות כמו המינים הרבים שיש לדבורים. סולגורן, שגם כתבה את התסריט, מטפלת בנושא בעדינות ויוצרת תחושה טבעית, לעיתים על סף ההתבוננות. התגלית סופיה אוטרו מספקת כאן הופעה קורעת לב שלא תשאיר עין אחת יבשה בתום הסרט.

בשיתוף שגרירות ספרד

מקום משלנו

לילה ורושני הן שתי נשים טרנסג'נדריות המחפשות בית חדש לאחר שנאלצו לפנות את הדירה הקודמת שהן שכרו. עד מהרה הן עתידות לגלות שזהו עוד חלק מהמסע המתמשך שלהן להכרה בתוך חברה שרוצה להרחיק אותן אל השוליים ולא לתת להן הזדמנות להיות חלק מהחיים "הנורמטיבים" בדירה מכובדת. ככל שהחיפוש אחר בית חדש נמשך, חברויות חדשות פורחות ועזרה מגיעה ממקומות לא צפויים.

"מקום משלנו" הוא פרויקט קולנועי מיוחד מלא חמלה ואהבה שנוצר על ידי הקולקטיב החברתי\קולנועי "אקטרה". הסרט מתאר את המציאות הלא פשוטה של נשים טרנסג'נדריות בהודו, אבל לעומת סרטים אחרים בנושא, התוצאה מלאה אופטימיות ומשדרת תקווה.

לילה ירוק

ג'ין קיה, צעירה סינית הנמלטת מעברה הבעייתי והסודי, מתחתנת עם גבר קוריאני בעל מסעדה בתמורה לאזרחות מקומית. היא עובדת בשדה התעופה כבודקת. לילה אחד במהלך העבודה היא פוגשת צעירה קוריאנית מסתורית בעלת שיער ירוק. השתיים חשות מייד משיכה הדדית, אך מה שמתחיל כרומן לילי מפתיע מתגלה כמסע שבו הן יצטרכו להילחם על חייהן מול עולם הפשע וגם להתמודד עם הגברים האלימים בחייהן.
הבמאית האן שוואי, מספקת לקהל הצופים מותחן פשע רב עוצמה עם שתי דמויות נשיות מרתקות ומפתיעות בגילומן של כוכבת הקולנוע הסינית פאן בינגבינג ("אני לא מאדאם בובארי", "אקס-מן: העתיד שהיה", "יחידה 355") בתפקיד מרשים, ולצידה השחקנית הקוריאנית העולה לי ג'ו יאנג שנראתה לאחרונה בסרט "ברוקר".

מי אני לא

ביצירה תיעודית עדינה ומרגשת זו אנחנו נחשפים לסיפורם של שרון-רוז המתמודדת על תואר מלכת היופי בדרום אפריקה ולסיפורו של הפעיל החברתי דימקאטסו (Dimakatso), שני אנשים שונים מאד אחת מהשני. ישנו דבר אחד המחבר ביניהם: שניהם אינטרסקס. על אף שהשניים מגיעים מעולמות שונים לחלוטין, הם מספקים תמיכה אחד לשניה כאשר הם מנווטים את חייהם בין החלטות וגילויים במסעות ייחודים הנוגעים בשלל נושאים, כגון: זהות, יחסי משפחה, בריאות, רומנטיקה ובסופו של דבר קבלה עצמית.

הבמאית הרומניה טונדה סקוברן ליוותה במשך חמש שנים את חייהם של שרון-רוז ודימקאטסו והתהליך האישי שגיבורי הסרט עוברים נחשף מול המצלמה. התוצאה הינה רבת עוצמה מבחינה רגשית ומהפנטת מבחינה ויזואלית. אחת המפיקות בפועל של הסרט היא השחקנית זוכת פרס האוסקר, פטרישיה ארקט.

זוכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל TLVfest 2023. 


הקרנת הסרט בשיתוף פעולה עם העמותה "פרויקט גילה" וחלק מההכנסות הינן תרומה לעמותה.

על העמותה

עמותת פרויקט גילה להעצמה טרנסית (ע"ר טרנסג'נדרים למען צדק חברתי) הוקמה בשנת 2010 על ידי קבוצת אקטיביסטיות שפעלו יחד בפריפריה הכלכלית-חברתית-גיאוגרפית. העמותה נקראת על שם גילה גולדשטיין ז"ל, שחקנית, אמנית, עובדת מין ומהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסית בישראל.
העמותה לוקחת חלק בעיצוב ושינוי מדיניות, הנגשת ידע, והעברת הכשרות. ב-2022 הקימה את המרכז הטרנסי, המרכז הקהילתי-שירותי הראשון בישראל לקהילה הטרנסית. מטרות העמותה הן קידום שוויון זכויות עבור הקהילה והעצמה אישית וקהילתית, מתוך אמונה עמוקה שחופש וגיוון מגדרי הופכים כל חברה לטובה יותר לכולם.

זמן לאהוב

1947, חוף ים בנורמנדי. מדלן, מלצרית ואם יחידנית, פוגשת את פרנסואה, סטודנט עשיר ומטופח. שני הצעירים, המסתירים סודות אפלים בעברם, מוצאים אחד את השנייה. שניהם רק רוצים להשאיר את העבר מאחור, אבל אי אפשר לברוח מעצמך או מהתשוקות והאהבות שלך.
קייברה, אחת מבמאיות הקולנוע המובילות בצרפת, מספקת לקהל הצופים דרמה תקופתית על מערכת יחסים שנוצרת בשל בושה, כאב ובריחה וממשיכה לתוך סיפור אהבה מומצא. זהו גם סרט על מערכת יחסים בין אם לבנה, המזכיר לה באופן תמידי את העבר אותו היא רוצה לשכוח.
"זמן לאהוב" הוא סרט על משפחה אלטרנטיבית, משפחה מבחירה, אנשים בודדים השונים אחד מהשני, שמוצאים אחד את השנייה בתקופה מורכבת של אחרי מלחמת העולם השנייה.

הסרט מבוסס חלקית על הסיפור המשפחתי של הבמאית.

 

בשיתוף שגרירות צרפת

מרינט

מהרגע הראשון שהיא בעטה בכדור, חייה של מרינט פישון סבבו סביב כדורגל. מי שהיתה מלכת השערים של צרפת נולדה בעיר כפרית שלא הייתה בה נבחרת בנות, אבל הכישרון העצום שלה דיבר בעד עצמו, וכך היא מצאה את עצמה מככבת בנבחרת הבנים המקומית. ההתמקדות בספורט עזרה לה להתמודד עם מערכת היחסים הרעילה בין הוריה ובמקביל התלבטה האם לשמור על נטייתה המינית לעצמה או לחיות בגאווה מחוץ לארון ולסכן את הקריירה שלה.
הבמאית\תסריטאית וירג'יני ורייה מביאה אל המסך הגדול סרט קולנוע עלילתי סוחף על אחת הספורטאיות החשובות בתולדות צרפת ומי שהיתה לשחקנית הצרפתיה הראשונה שחתמה עם קבוצה אמריקאית.
לנעלי הספורט של פישון (ילידת 1975) נכנסת אחת הכוכבות העולות של הקולנוע הצרפתי, גאראנס מרייה ("נא", "טיטאן") בהופעה מהפנטת.

את הסרט מלווה פסקול תקופתי סוחף, עם עריכה אנרגטית וצילום דומיננטי. "מרינט" מצליח במשימה ועוקב אחר חייה של אחת השחקניות הכדורגל הטובות בכל הזמנים ואחר מאבקה לאורך חייה לקבל יחס שווה במדינה שהיא נתנה לה כל כך הרבה.

בשיתוף שגרירות צרפת

   

קורה בורה

קומדיה מפתיעה של הבמאית האנה פרל אוט עם השחקנית הקווירית מייגן סטאלטר, המוכרת כקאיילה שקבוע גונבת את ההצגה בסדרה "Hacks".
סטאלטר מגלמת את קורה שהגיעה ללוס אנג'לס כדי להגשים את חלומה להפוך למוזיקאית מצליחה, אבל בינתיים מסתפקת בהופעות בבתי קפה. בהחלטה של רגע היא מחליטה לעשות טיול חזרה לעיר הולדתה פורטלנד כדי לנסות להחזיר את בת זוגה לשעבר ג'סטין. לא הכל קורה כמתוכנן והיא מוצאת את עצמה בחיפוש אחרי כלב אבוד, באורגיה פאנסקסואלית ובמפגש עם חברת ילדות השומרת לה טינה. קורה היא סוג של פיבי מ"חברים" רק ביסית, הנכנסת לסיטואציות הרבה יותר קיצוניות, מיניות ומביכות.
סטאלטר כובשת את המסך בתפקיד הראשי ולצידה ניתן למצוא את הסטנדאפיסטית מרגרט צ'ו, הקומיקאי הוותיק דארל האמונד ("SNL"), מני ג'סינטו ("המקום הטוב") והת'ר מוריס ("Glee") הם חלק קטן מהקאסט הצבעוני והדמויות התוססות בסרט המצחיק והלא צפוי הזה.

 

ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר

זוכה הפרס הסרט הישראלי הטוב בפסטיבל דוקאביב 2023

ענבל פרלמוטר הפכה לאגדה עוד בחייה. היא פרצה לתודעה המקומית כסולנית להקת "המכשפות" שהביאה קול חדש במוזיקה, בתרבות ובפתיחות למיניות אחרת. דרך יומניה האישיים וקטעי ארכיון נדירים, הסרט מביא את סיפורה של דמות אייקונית ישראלית.


לאחר ההקרנה שיחה עם אחת היוצרות.


.
עריכה: נילי פלר
הפקה בפועל: דנה גוטי
אנימציה: מור גלפרין, טל קנטור


.
באדיבות yes דוקו

לחיות כאילו יש מחר

יומן המחלה שכתבו בפייסבוק הוריה של נעם בת ה-22, סחף המונים שנשאבו לדרמה של הצעירה המבריקה שחלתה בסרטן נדיר וחיה עם בת הזוג שלה עד מותה. אלפי זרים הגיעו להלוויה ולשבעה, שתועדו מבוקר לליל. החשיפות המדהימות והמצמררות סייעו למשפחה להתמודד עם האבל.